מ.י. משרד המסחר והתעשיה ת"א נ' ברק גילה

פסק דין

בפתח הדברים אודיע בהתאם להוראת סעיף 182 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], תשמ"ב – 1982, על החלטתי לזכות את הנאשמת מביצוע העבירה המיוחסת לה בכתב האישום.

להלן עובדות המקרה:

1.כנגד הנאשמת הוגש בתאריך 13.11.07 כתב אישום בגין עבירה של העסקת עובדת זרה שלא כדין בניגוד להוראת סעיף 2(א) לחוק עובדים זרים (איסור העסקה שלא כדין והבטחת תנאים הוגנים), תשנ"א – 1991 (להלן: "חוק עובדים זרים").

2.בכתב האישום נטען כי בתאריך 7.3.06 בסמוך לשעה 13:00, במסגרת ביקורת שערכו מפקחי המאשימה, נצפתה עובדת זרה שעסקה בניקיון בית הנאשמת ברח' בלפור 31 בנהריה.

3.העובדת לא היתה במועד הרלוונטי אזרחית או תושבת ישראל, ברם כן היתה רשאית לעבוד כמטפלת סיעודית בביתה של אם הנאשמת, גב' פורג'מן בטי, ת.ז. 069254399 (להלן: "בטי"). (עיין בתעודת עובד ציבור מאת גב' זהבה קדוש לעניין מעמדה של העובדת הזרה מיום 13.3.06, מוצג ת/5).

4.על הנאשמת הוטל קנס מנהלי קצוב ביום 23.3.06, אותו ביקשה לבטל ביום 23.4.06 (עיין במוצג ת/7), ומשבקשתה נדחתה, הגישה הנאשמת ביום 20.9.06 בקשה להישפט.

5.בישיבת ההקראה מיום 3.7.08 הנאשמת השיבה לאישום בזו הלשון:

"אני כופרת בעובדה שהעסקתי עובדת זרה ביום 7.3.06. זה נכון שהיא היתה בביתי אבל לא העסקתי אותה."

6.בישיבת ההוכחות ביום 10.11.09, המאשימה הביאה מטעמה את הראיות כדלקמן:

מסמך תיאור המקרה שנערך על ידי מפקח מטעמה, מר איתי צרפתי (לוי) בעת הביקורת (ת/1); דו"ח פעולה של המשטרה (ת/2); עדות הנאשמת (ת/3); רשימת עובדים בה צוינו פרטי העובדת הזרה (ת/4), וכן תעודת עובד ציבור באשר למעמדה של העובדת הזרה (ת/5) ו- (ת/6).

7.מטעם המאשימה העיד מפקח מטעם משרד העבודה והרווחה, מר איתי צרפתי (הלן: "המפקח") אשר ביום 7.3.06 ערך את הביקורת בבית הנאשמת יחד עם שני שוטרים נוספים מיחידת ההגירה צפון במשטרת ישראל, האחד- רס"ל מאיר חורש, והשני- מר יאיר הלוי. יצוין, כי מלבד המפקח לא הובאו עדים נוספים מטעם המאשימה.

8.הנאשמת הביאה ראיות להגנתה כדלקמן:

תמונות הבית בו היא מתגוררת (נ/1) עד (נ/20); תשריט מפת הבית (נ/21); תמונות בהן מופיעה העובדת הזרה בחתונת בת הנאשמת (נ/23) וכן תמונות משותפות לעובדת הזרה עם הנאשמת ובעלה בעת חופשה בבית העובדת הזרה במולדובה (נ/24) עד (נ/27).

כעדי הגנה העידו הנאשמת והעובדת הזרה, גב' תמרה גיאורגיאש (להלן: "תמרה").

תמצית טענות המאשימה:

9.הוכח כי לתמרה לא היה היתר לעבוד בניקיון אצל הנאשמת, אלא שההיתר שניתן לה היה לעסוק בסיעוד בלבד אצל המעסיקה פורג'מן בטי, אם הנאשמת החיה בנפרד ממנה.

10.הנאשמת אישרה בפני ביה"ד כי ביום הביקורת, שאין מחלוקת לעצם קיומה ביום 7.3.06, העובדת נתפסה בביתה, כאשר בהודעת הנאשמת למפקח ביום הביקורת אמרה תחילה כי העובדת עוזרת לה בניקיון ביתה (בשורה 7 למוצג ת/3), ואח"כ ניסתה לשנות את גרסתה ולהכחיש את העובדה כי העובדת עוזרת לה בניקיון ביתה. שינוי גרסתה הנ"ל של הנאשמת מלמד על חוסר אמינות דבריה.

11.בעניין הנאשמת מתקיימת החזקה כי עת שעובדים זרים מבצעים עבודה בחצריו של מעביד, חזקה על מחזיק המקרקעין שהוא המעסיק שלהם אלא אם כן יוכח אחרת על ידו. הנאשמת לא סתרה את החזקה.

12.החוק והפסיקה אינם מבחינים בין העסקה לתקופה ממושכת לבין העסקה של מספר שעות, ואף נקבע כי אין צורך לבצע עבודה בפועל על מנת לקשור יחסי עובד מעביד ודי בכוונת הצדדים לשם כך.