גזר דין
רקע
הנאשם הורשע, על-פי הודאתו בכתב האישום המתוקן, ב- 24 עבירות של אי הגשת דוחות במועד, על-פי הוראות סעיף 117(א)(6), ועבירה של אי ניהול פנקסי חשבונות, על-פי סעיף 117(א)(7) לחוק מס ערך מוסף, תשל"ו – 1975 (להלן: "החוק").
בראשית כפר הנאשם, נשמעו שני עדי תביעה ורק כעבור מספר חודשים תוקן כתב האישום על-פי הסדר טיעון.
בקליפת אגוז, בתקופה שבין 2004-2007 היה הנאשם מורה נהיגה מוסמך, והיה "עוסק" כהגדרתו בסעיף 1 לחוק. הנאשם היה חייב בניהול פנקסים ורשומות בהתאם לחוק ולתקנות מס ערך מוסף (ניהול פנקסי חשבונות) התשל"ו 1976 (להלן: "התקנות"), והיה חייב להגיש דוחות תקופתיים במועדים הקבועים בחוק. הנאשם נתן שיעורי נהיגה לתלמידים, גבה כספים, לא דיווח על הכנסותיו, ולא ניהל פנקסי חשבונות או רשומות אחרות שהיה עליו לנהל.
הטיעונים והראיות לעונש
בטרם נשמעו הטיעונים לעונש העיד הנאשם. כעולה מעדותו, בשנת 2001 לקח הלוואה, רכש רכב ללימוד נהיגה, עבד והשתכר אך עקב מיתון כלכלי לא עמד בתשלומים והרכב נלקח. אביו שילם את החוב, הוא התחייב לאביו להחזיר החוב, אך לא עמד בהתחייבותו. מצבו הכלכלי הלך והתדרדר, בשנת 2003 לא היו לו חשבונות בנק, ובשנת 2004 כמעט ולא עבד. ההכנסות הן גבות מההכנסות ולכן לא הגיש דו"חות למע"מ. בשנת 2005 זומן לחקירה במע"מ, ונקבעה לו שומה שלא שולמה. כעבור זמן מה זומן אביו לחקירה במע"מ, אביו שילם, הוא הבין שהעניין נסגר גם לגביו, ולא ידע שמחפשים אחריו.
הנאשם העיד כי סובל מבעיות רפואיות, בשנת 2005 חלה הידרדרות במצבו הרפואי, אושפז ועבר שישה ניתוחים. בשנה זו הגיש דו"ח למס הכנסה, דיווח על הכנסה 0 וציין שהוא מחוסר דיור. גם בשנים העוקבות לא חלה הטבה במצבו, אך מאמצע שנת 2007 בעזרת המשפחה חזר לעבוד ולהשתכר, אך לא דיווח על הכנסות. בנובמבר 2007 נעצר על-ידי מע"מ, רכבו נלקח ונמכר.
מאמצע שנת 2008 מוכרז כפושט רגל, יש לו נאמן והוא עובד כשכיר. בתקופה זו ניסה להסיר את המחדל, חשב לגייס סכום של כ- 40,000 ₪ ולהעביר למע"מ, אך התברר לו שלא ניתן לעשות כן מחשש להעדפת נושים.
בדברי הסיכום הוא מודה כי דרך התנהלותו לא הייתה ראויה, אך תולה זאת במצבו הבריאותי, הכלכלי והנפשי, ומסביר שנהג בטיפשות.
ב. ב"כ התביעה, בטיעוניה לעונש, מציינת כי מדובר במורה נהיגה אשר לא דיווח ולא ניהל ספרים. מדובר בשני מחזורים בהם נתפס הנאשם מלמד נהיגה, למרות שלא דיווח על כך, הוזמן לחקירה, הוצאה שומה שלא שולמה, הוא נעלם ולא אותר עד לשנת 2007. בשנת 2007, נתפס במשרד הרישוי מעביר תלמידים טסטים.
רשויות המס השקיעו עמל רב כדי לאתר את הנאשם, להתחקות אחר הכנסותיו כמורה נהיגה ולהוציא שומה, שהרי לא דיווח על הפעילות שלו במע"מ ולא ניהל ספרים כנדרש על-פי חוק. עד היום המחדל לא הוסר, הדו"חות לא הוגשו והשומות לא שולמו, גם לפני שהוכרז כפושט רגל. לפיכך, עותרת לעונש של מאסר בפועל, מאסר על תנאי וקנס כספי.
ב"כ הנאשם מגולל בפני בית-משפט את תהליך התדרדרותו האישית והכלכלית של הנאשם, וחוזר על הפרטים שהשמיע הנאשם בעדותו.
הלכה למעשה מדובר באדם שפעל בטיפשות כאשר הפסיק לדווח למע"מ, לפי הדו"ח השנתי שלו למס הכנסה בשנת 2005 דו"ח ההכנסות היה 0, ואילו היה מגיש דו"ח למע"מ הוא היה פטור מתשלום. בשנת 2007 הנאשם ניסה לחזור למקצועו ולעבוד כמורה נהיגה, אך רכבו נלקח והוא עובד כשכיר ומנסה להשתקם. היום הוא במעמד של פושט רגל, הוא ביקש להעביר תשלומים למע"מ ולהסיר המחדל אך הנאמן לא אפשר לו לעשות כן.
לאור האמור, ב"כ הנאשם מבקש מבית המשפט לנהוג בו במידת הרחמים, עותר לעונש של מאסר שירוצה בעבודות שירות ומבקש להתחשב בסכום הקנס שיוטל עליו.
דיון
המעשים בהם הורשע הנאשם חמורים הם. מדובר ב- 24 עבירות של אי הגשת דו"חות למע"מ בתקופה שנמשכה כ- 4 שנים, וכן עבירה אחת של אי ניהול פנקסי חשבונות. אין מדובר במעידה חד פעמית, או בפיתוי רגעי, אלא בהתנהגות שיטתית, מזלזלת ובוטה כלפי רשות שלטונית.
הנאשם היה ער למעשיו, כבר בשנת 2004 נערכו תצפיות ועקבו אחר התנהלותו, נתפס בקלקלתו והוזמן בשנת 2005 לחקירה במע"מ. הנאשם לא למד את הלקח, חזר לסורו, לא נרתע מביצוע אותן עבירות, וגם בשנות המס הבאות לא דיווח למע"מ כנדרש על-פי חוק. בהתייחסו לשנת 2007, בשנה בה הוא מודה כי היו לו רווחים, בחר שוב להימנע ממתן דיווח על הכנסותיו למע"מ, ודבריו מדברים בעד עצמם: "האמת שעזרו לי המשפחה וראיתי שאני מתחיל להשתלב עוד פעם אחרי כל התקופה של הבית חולים ראיתי שאני מצליח, ניסיתי, האמת שלא דיווחתי בתקופה הזאת" (עמ' 3 לפרוטוקול מיום 9.12.09).
אי הגשת דו"חות במועד ואי ניהול פנקסי חשבונות, אלה גם אלה אמצעים להשתמטות מתשלומי מס, והתנהגות זו הינה בעלת אופי שלילי שיש לעקרה מהשורש. כאשר מדובר בעבירות כלכליות, ועבירות המס בכלל זה, על מדיניות הענישה לשקף הן את הסכנה הגדולה הטמונה לפרט ולציבור כאחד, והן את יסוד ההרתעה הנדרש ביחס לביצוען של עבירות כגון אלה. הלכה ידועה היא שבעבירות המס יש ליתן עדיפות לשיקול ההרתעתי על פני נסיבות אישיות של הנאשם (רע"פ 4789/09 אלי שמואל נ' מדינת ישראל [פורסם בנבו], 6.9.09).