מ.י. מע"מ פ"ת נ' כהן

נוכחים:

ב"כ המאשימה עו"ד שרמן

ב"כ הנאשם עו"ד אורצקי

הנאשם בעצמו

גזר – דין

1. הנאשם הורשע על פי הודייתו במסגרת הסדר טיעון, בעובדות כתב האישום המתוקן בביצוע עבירה של מסירת ידיעה לא נכונה ללא הסבר סביר, לפי סעיף 117 (א) (3) ביחד עם סעיף 69 לחוק מס ערך מוסף תשל"ו – 1975 ( להלן: "החוק" ) וביחד עם תקנות 20 ו-23 לתקנות מע"מ תשל"ו- 1976 ( להלן: "התקנות" ), באי עשיית המוטל עליו לעניין רישומו, עבירה לפי סעיף 117 (4) וסעיף 52 לחוק, וביחד עם תקנה 2 לתקנות , 36 עבירות של הוצאת חשבוניות מס בלא תשלום המס הכולל בהן, לפי סעיף 117 (א) (14) לחוק.

2.בין הצדדים נערך הסדר טיעון במסגרתו עתרו במשותף להשית על הנאשם מאסר בפועל של 100 ימים אשר ירוצו בעבודות שירות, מאסר על תנאי וכן קנס כספי ובטיעוניהם לעונש עתרו הצדדים לכבדו.

3. ב"כ המאשימה הדגיש לקולא את הודייתו המיידית של הנאשם בעבירות המיוחסות לו, בכתב אישום אשר תוקן לקולא ואת החיסכון בזמן שיפוטי יקר. לחומרה ציין כי גובה קרן המס שלא שולם הינו 76,000 ₪ וכי שולם על חשבון פרעונו סך של 2,000 ₪ בלבד. בנוסף ציין ב"כ המאשימה כי לנאשם הרשעה קודמת בעבירות מס, בגינה ריצה מאסר בעבודות שירות.

ב"כ המאשימה טען כי הסדר הטיעון אינו סוטה מהענישה המקובלת ואינו פוגע באינטרס הציבורי ועתר לבית המשפט לכבדו.

4. ב"כ הנאשם הדגישה גם היא את הודיית הנאשם והחיסכון בזמן השיפוטי . כמו כן את מצבו הכלכלי הרעוע של הנאשם אשר היווה רקע לביצוע העבירות וכן את נסיבותיו האישיות, מצבו הבריאותי הבלתי שפיר והיותו מוכר כנכה צה"ל.

ב"כ הנאשם עתרה לבית המשפט כי יכבד את הסדר הטיעון ואף כי יגזור קנס כספי סימלי בשים לב לכלל הנסיבות לקולא.

דיון

5. חומרת נסיבות ביצוע עבירות מס , תוך שליחת יד לקופה הציבורית, הינה מן המפורסמות. נפיצות העבירות, הקושי בגילוין וההשלכה החברתית והכלכלית שיש לביצוען מכתיבה את הצורך בהשתת ענישה מחמירה על כל רכיביה, למיגור תופעה פסולה זו ולהרתעת היחיד והרבים

6. ענישה כאמור מתחייבת ביתר שאת בעניינו של הנאשם, בשים לב לחומרת נסיבות ביצוע העבירות, עזות המצח שגילה והרשעה קודמת בעבירת מס. כמו כן בשים לב לגובה קרן המס שלא שולם, בסך של 76,409 ואשר למעט סך של 2,000 ₪ לא שולם על חשבונו מאומה.

7. נהיר לכל כי בלא קיומו של הסדר הטיעון היה מקום להחמיר בעונשו של הנאשם מעבר לעתירת הצדדים על פיו ואולם בהינתן עריכתו על בית המשפט לבחון על פי המתווה שנקבע בפסיקה האם לכבדו והכל תוך שחזקה על המאשימה האמונה על האינטרס הציבורי כי שקלה את סך כל השיקולים טרם עריכתו.

8.משכך נתתי דעתי אל מול הנסיבות לחומרה לסך כל הנסיבות לקולא. לרבות, הודיית

הנאשם בכתב אישום אשר תוקן לקולא, תוך חיסכון בזמן שיפוטי. כמו כן למצבו הרפואי הבלתי שפיר ולמצבו הכלכלי הרעוע.

9.בסופו של יום ולא בלי היסוס, מצאתי כי הסדר הטיעון הגם שהינו במתחם הנמוך

ביותר של הסבירות, ברכיב המאסר, עדיין איננו חורג ממבחני הפסיקה ועל כן אכבדו. לנוכח ההקלה המשמעותית ברכיב המאסר בפועל, מצאתי להשית על הנאשם קנס משמעותי וכן להכביד ברכיב המאסר הצופה פני עתיד.

10.אשר על כן אני גוזרת על הנאשם את העונשים הבאים: