מ.י. מחלקה משפטית מכס - ת"א נ' א.ר.ק שירותי כ"א בע"מ ואח'

החלטה

רקע

בתאריך 11.7.11, נגזר דינם של הנאשמים בתיק נשוא בקשה זו, על ידי כב' השופט (בדימוס) מ. מסארווה, לאחר שהורשעו בביצוע 21 עבירות של ניכוי מס תשומות מבלי שיש לגביו מסמך ,במטרה להתחמק או להשתמט מתשלום מס, בנסיבות מחמירות, לפי סעיף 117 (ב) לחוק מס ערך מוסף.

בגזרו על נאשם 2 עונש מאסר בפועל למשך 27 חודשים, מאסר על תנאי וקנס כספי בסך 150,000 ₪ ובהטילו על נאשמת 1 קנס בסך 10,000 ₪, ציין בשעתו כב' השופט מסארווה כי בטיעוניה לעונש בקשה המאשימה להדגיש את העובדה שבמעשיהם נשוא ההרשעה גרמו הנאשמים לאוצר המדינה נזק שלא תוקן עד אז, בהיקף של כ- 912,000 ₪.

על פי גזר הדין היה על נאשמת 1 לשלם את הקנס שהוטל עליה בתוך 90 ימים ואילו נאשם 2 אמור היה לשלם את הקנס שהוטל עליו, ב- 50 תשלומים חודשיים רצופים ושווים בסך 3,000 ₪ כל אחד, החל מיום 1.1.12 ובכל 1 לחודש שלאחריו.

בבקשה המונחת בפני כעת, מבקש נאשם 2 (להלן: "הנאשם"), אשר סיים זה מכבר לרצות את עונש המאסר שהוטל עליו כאמור, כי אורה על חלוקת סכום הקנס שנותר, לתשלומים חודשיים בסך 1,000 ₪.

המאשימה מתנגדת לבקשה.

טענות הצדדים

בבקשתו לחלוקת יתרת הקנס טוען הנאשם באמצעות בא כוחו, כי מאז שוחרר מן המאסר שחרור מוקדם ביום 30.4.13, שרוי הנאשם במצוקה כלכלית גדולה שכן בשל היותו אסיר משוחרר הוא עובד במשרה חלקית בעיריית באקה אל גרביה ומשתכר כ- 2,000 ₪ לחודש וכי רעייתו שלא עבדה במהלך תקופת שהייתו בכלא, איננה עובדת גם היום בשל היותה אם לתינוק בן כחודשיים.

לטענת ב"כ הנאשם מדובר גם במי שהוכרז על ידי לשכת ההוצאה לפועל כ"חייב מוגבל באמצעים" ואשר משלם במסגרת תיק איחוד, סכום חודשי של 500 ₪ ועל אף זאת עומד בתשלומים החודשיים של הקנס אשר הוטל עליו בתיק נשוא בקשה זו, במועדיהם.

במהלך הדיון שהתקיים בפני ביום 14.10.13, אישר ב"כ הנאשם את העובדה שמשום מה לא צוינה בבקשתו בכתב, ולפיה עוד ביום 26.2.12 נעתר כב' השופט מסארווה לבקשת הנאשם והורה כי יתרת הקנס לאחר ביצוע התשלום הראשון בסך 3,000 ₪, תשולם בתשלומים חודשיים של 2,000 ₪ כל אחד.

מן המסמכים שצורפו לבקשה עולה כי את התשלום הראשון בסך 3,000 ₪ שילם הנאשם ביום 30.1.12 וכי מאז שילם הוא 18 תשלומים נוספים בסך 1,986 ₪ כל אחד. יוצא אם כן שבסה"כ, עד למועד בו הוגשה הבקשה (1.9.13) שילם הנאשם סכום של 38,748 ₪ - כ1/4 מסך הקנס הכולל שהוטל עליו.

בנמקו את התנגדות המאשימה לבקשת הנאשם, ביקש בא כוחה להדגיש ולהבהיר כי מאז נגזר דינו ושלא בהתאם להנחיות בית המשפט העליון, חזר הנאשם ופנה אל בית המשפט בבקשות שמהותן היא שינוי גזר הדין, מבלי שהוא יידע אותה בכך. במצב דברים זה, כך לטענת ב"כ המאשימה, למדה היא על החלטת כב' השופט מסארווה להפחית את סכום התשלום החודשי ל- 2,000 ₪ באיחור ובדיעבד.

מעבר לכך, הפנה ב"כ המאשימה אל הערת הרכב ב' השופט המר, בשולי פסק דין שניתן על ידי בית המשפט המחוזי בתל-אביב במסגרת ע"פ 71844/03 מדינת ישראל נ' שמעון אלעזר, בכל הנוגע לחלוקת קנס בסך 20,000 ₪ שהוטל על הנאשם שם על ידי בית המשפט קמא ל- 30 תשלומים, ולפיה:

"...פריסת הקנס לתשלומים כה רבים מחטיאה לחלוטין את מטרת הענישה,

מטילה עומס לא מוצדק ולא ראוי על המנהלה של מערכת בית המשפט ועל

המרכז לגביית קנסות שתוצאתו בזבוז כספי הציבור, מעמידה בספק את

אפשרות הפיקוח, המעקב והביקורת על תשלום הקנס ופוגעת באפקטיביות

הענישה ובגורם ההרתעה".

דיון והכרעה