מ.י. מדינת ישראל-לשכת תביעות תעבורה נ' אוסאמה

הכרעת דין

לאחר שבית המשפט וידא היטב כי הנאשם הבין את שקורה, והובהר לו בעברית ובערבית משמעות הודייתו מרשיע את הנאשם בעבירות המיוחסות לו בכתב האישום.

ניתנה והודעה היום א' ניסן תש"ע, 16/03/2010 במעמד הנוכחים.

אברהם טננבוים, שופט

החלטה

דוחה לטיעונים לעונש ליום 24.3.2010 בשעה 13:15.

הנאשם יובא על ידי שב"ס .

אציין כי התיק יכל להסתיים היום אך לבקשת הסניגור נדחה לטיעונים לעונש .

ניתנה והודעה היום א' ניסן תש"ע, 16/03/2010 במעמד הנוכחים.

אברהם טננבוים, שופט

גזר דין

הנאשם בפני הורשע במספר עבירות הקשורות לבריחה משוטרים. על פי כתב האישום הנאשם ברח מניידת ותוך כדי כך ביצע מס' עבירות מסוכנות כולל מהירויות לא מתאימות, מעבר בנתיבים, עקיפות מימין ומשמאל, התנגשות בתמרור, ועוד. הכל כמפורט בכתב האישום.

הפסיקה קבעה חד משמעית במספר רב של פסקי דין שמי שבורח משוטרים אחת דינו למאסר. לא רק בשל חומרת העבירות אלא בעיקר בשל הסיכון שנגרם לעוברי הדרך. הספרות כבר קבעה כי מספר ההרוגים והפצועים במרדפים משטרתיים הוא גדול וכבר עמדנו על כך במספר פסקי דין.

לא הוחלט מדוע נמלט הנאשם. לטענת התביעה נמלט משום שהיה כנראה מעורב בנסיון פריצה קודם (שלא הואשם בגינו) . ולטענת ההגנה נמלט הנאשם משום שהיה סכסוך חמולות בין משפחתו למשפחה אחרת . סכסוך שאף גבה קורבנות בנפש.

לאחר ששקלתי הגעתי למסקנה כי סיבות הבריחה אינן רלוונטיות לעניינו בין השאר משום שאינן לגמרי ברורות. אפילו אם נקבל את גרסת הנאשם , ואני מפקפק בכך , הרי ברור שמדובר בנהיגה מסוכנת ומסוכנת מאוד. אין מנוס ממאסר בפועל ולא לתקופה קצרה.

לנאשם עבר תעבורתי ועבר פלילי שאיננו חמור במיוחד אך בוודאי אין אנו עוסקים בטלית שכולה תכלת.

עיינתי בתסקיר המבחן בקפידה שעסק בתסקיר המעצר אך ברור ממנו כי לנאשם התנהגות אימפולסיבית וכנראה זוהי אחת הסיבות למצבו.

מדובר בבחור צעיר ורווק . צר לי לקבוע אך כל המחקר הקרמנו לוגי שמוכר לי מעיד על כך שהסיכוי להמשך ביצוע העבירות הוא גבוה במקרה שבפנינו ולא אוסיף בכך.

אכן, לזכותו של הנאשם ייאמר כי הודה בעבירה , אך ההודייה הייתה ביום הדיון עצמו ולאחר שהעדים כבר התייצבו.

התביעה ביקשה עונש מאסר של לפחות 30 חודש בנימוק שהנאשם מסוכן ויש מקום להרתיע. ההגנה ביקשה לעומת זאת להסתפק במעצר בפועל שריצה עד עתה ולהטיל על הנאשם מאסר של 6 חודשים בעבודות שירות. שני הצדדים הגזימו.

לאחר ששקלתי ואזנתי בין האינטרסים השונים אני דן את הנאשם כדלהלן:

א.אני מצווה על מאסרו של הנאשם בפועל למשך 18 חודש . המאסר ייחשב החל מיום מעצרו של הנאשם מיום 25.1.2010 .