מ.י. מדור תביעות פלילי ת"א נ' רפאל גדסי

הנאשם הורשע על פי הודאתו במסגרת כתב אישום מתוקן, בכך שעל רקע ויכוח בדבר שימוש בדרך בין הנאשם שנסע עם בנו ברכבו לבין המתלונן ואדם נוסף, היכה את המתלונן במכת אגרוף בראשו, מכות וסטירות בפניו, דחף אותו והפילו על הכביש.

על פי דברי בא כח הנאשם, יצא תחילה בנו של הנאשם מהרכב, התחילו - כך לפי ב"כ הנאשם כאמור - דחיפות הדדיות בין בנו של הנאשם לבין המתלונן ואז, כאשר הנאשם ראה שבנו מותקף, יצא מרכבו וביצע את המיוחס לו בכתב האישום.

גם אם הייתי לוקח את מצב הדברים כמתואר על ידי ב"כ הנאשם, אין ספק שדחיפות הדדיות אינן נכללות תחת הכותרת "בנו מותקף", ומרגע שראה הנאשם את בנו מעורב באקט שיש בו אלימות, בין עצמאית ובין הדדית, היה עליו לצאת מהרכב ולהחזיר את בנו פנימה ולא לעשות את אשר עשה.

שירות המבחן אשר בחן את עניינו של הנאשם מצא כי מדובר באדם בעל נורמות וערכים מקובלים, ללא בעיית אלימות, אדם שההליך המשפטי מהווה עבורו גבול ברור.

שקלתי את דברי הצדדים, תהיתי איזה עונש היה מגיע לנאשם לו היה בעברו אירוע אלימות נוסף, לו היה שירות המבחן מורה שלנאשם יש בעיה של שליטה עצמית ותוקפנות, או אז אין ספק שגם ללא הרשעות קודמות העונש הראוי לנאשם היה מספר חודשים לא מבוטל מאחורי סורג ובריח, הן נוכח אותה אישיות וירטואלית שציינתי והן ובעיקר, נוכח האינטרס הציבורי המובהק בהרתעה מפני ביצוע עבירות אלימות כגון אלה שתוארו בכתב האישום.

השאלה האמיתית הינה עד כמה יש להקל בדינו של הנאשם היות שהוא אינו אותו אדם וירטואלי שתיארתי, אלא אדם נורמטיבי דווקא.

אני מוצא כי יש מקום והגיון בטענת התביעה כי ההקלה שהקלה התביעה במגבלה שנטלה על עצמה ממלאת את רוב ההקלה האפשרית באיזון שבין היותו של הנאשם אדם נורמטיבי לבין המסר הציבורי ההכרחי שחייב בית המשפט לשדר בגזר דינו.

משבאתי למסקנה זאת, מצאתי להקל עוד בדינו של הנאשם ולפיכך, אני גוזר עליו את העונשים הבאים:

1.         מאסר למשך חודשיים. מאסר זה ירוצה בעבודות שירות במרכז הרפואי "מעייני הישועה", על פי חווה"ד שניתנה על ידי הממונה על עבודות השירות, וזאת בין הימים א-ה בין השעות 8:-16:00 ויחל ביום 21.1.10. מובהר לנאשם כי אם לא יעמוד בעבודות השירות או יפר את הוראות הממונה - ירוצה מאסר זה מאחורי סורג ובריח.

2.         מאסר למשך 5 חודשים, ואולם הנאשם לא ירצה עונש זה אלא אם יעבור בתוך 3 שנים מהיום את העבירה בה הורשע.

3.         קנס בסך 500 ש"ח או 15 ימי מאסר תמורתו. הקנס ישולם עד ליום 1.4.10.

4.         פיצוי למתלונן שפרטיו ברשימת עדי התביעה, בכתב האישום,  בסך 1500 ש"ח, הפיצוי ישולם עד ליום 1.4.10.

זכות ערעור תוך 45 יום.

<#4#>

ניתנה והודעה היום י"ט טבת תש"ע, 05/01/2010 במעמד הנוכחים.

הוקלד על ידי: שרון הבי התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: