בפני
שופטת גיליה רביד
הכרעת דין
1.בתאריך 2.1.08 בשעה 12:00 לערך, במהלך חיפוש שערכו שוטרים ברכב בו נסע הנאשם, נתפסה אלה מתברגת עשויה ברזל שבתוכה מוסווית סכין באורך של כ- 25 ס"מ אשר ניתנת לקיבוע (ראה דו"ח פעולה ת/2 וכן תצלום האלה והסכין בתוכה ת/5).
אין חולק, כי התפוס הנ"ל מהווה סכין כהגדרתה בחוק (להלן: "הסכין").
2.לנאשם יוחסה בכתב האישום עבירה של החזקת סכין שלא למטרה כשרה, על פי סעיף 186(א) לחוק העונשין, התשל"ז – 1977, שקובע:
"המחזיק אגרופן או סכין מחוץ לתחום ביתו או חצריו ולא הוכיח כי החזיקה למטרה כשרה, דינו- מאסר חמש שנים".
3.הנאשם כפר במיוחס לו בכתב האישום בטענה שהחזיק בסכין "למטרה כשרה". נטל הוכחתה של טענה זו, בהתאם לאמור בסעיף 186 הנ"ל, מוטל על הנאשם, וזאת על פי מאזן ההסתברויות.
4.גרסת הנאשם, כמשתקף בעדותו בבית המשפט היא, כי בתקופה בה אירע המקרה היו הוא ומשפחתו מושא לאיומים מצד גורמים עבריינים עקב חובות אשר הותיר אביו בשוק האפור. גורמים אלו היו נוהגים לפנות אליו ולהטריד אותו כל אימת שלא עלה בידם לאתר את אביו אשר התחבא מפניהם. לדברי הנאשם, הסכין הייתה שייכת בעצם לאביו והוחזקה דרך קבע במכוניתו. לדבריו, ביום האירוע הוא נטל את רכב אביו לצורכי נסיעה ואביו יידע אותו טרם שלקח את הרכב לגבי הימצאות הסכין בתוכה. הנאשם הוסיף וציין, כי הוא נזקק לסכין כהרתעה והיא הוחזקה ברכב לצורך הגנה עצמית.
מטעמו של הנאשם העידה בהקשר זה אימו דורית נאווי שאישרה שאכן בתקופה הרלוונטית הייתה משפחתם נתונה לאיומים פיזיים מצד נושי בעלה אשר עזב את הבית והותירם לבדם להתמודד עם המצב הקשה. העדה הוסיפה, כי הנאשם עזר לה רבות מבחינה כלכלית בתקופה הנ"ל וכן נטל על עצמו להגן עליהם מפני העבריינים.
5.השאלה שיש להכריע בה בהכרעת דין זו היא אפוא, האם הנאשם עמד בנטל להוכיח כי הסכין הוחזקה על ידו למטרה כשרה, כאשר בשאלה זו כרוכה גם השאלה, האם המטרה שעליה הצהיר הנאשם, קרי שהסכין הוחזקה כאמצעי הרתעה והגנה עצמית, יכולה להיחשב "מטרה כשרה|" לצורך העניין.
6.בטרם נידרש לסוגיה המשפטית הגלומה בטענת הנאשם, יש להתייחס אל שאלת אמינותו. מעיון בהודעת הנאשם במשטרה ומהשוואת האמור בה לגרסה שהושמעה על ידי הנאשם בעדותו בבית המשפט, נקל להתרשם שהנאשם לא היה עקבי בדבריו. גרסתו של הנאשם לא הייתה גרסה ברורה וקוהרנטית והוא העיד כמי שמנסה להלך בין הטיפות, בין היצמדות מסוימת לגרסה שאותה מסר בחקירתו (לבל יסתור עצמו לחלוטין), לבין הרצון לתרץ את מעשיו ברוח קו ההגנה שבנה לעצמו.
לא זו אף זו, נקל היה גם להיווכח, שקו ההגנה של הנאשם לא היה ממוקד והתגלו בו כשלים לוגיים. כך למשל, מצד אחד טען הנאשם שהסכין נועדה לצורך הרתעה והגנה עצמית למקרה הצורך, ומצד שני טענה באת כוחו שהנאשם לא התכוון לעשות בסכין כל שימוש. עוד טענה ב"כ הנאשם שיש לקחת בחשבון שהאירוע לא היה בשעת לילה שבה קיים לכאורה פוטנציאל לעימותי סכינאות וכן את העובדה שהסכין נמצאה במקום חבוי ולא תחת ידו של הנאשם. אך דווקא הטענה שהסכין לא הייתה ניתנה לשליפה מיידית והטענה שבשעת היום המוקדמת שבה נתפס הנאשם, לא קיים חשש לעימות עם גורמים מאיימים פוטנציאליים, שוללות את טענתו של הנאשם שהסכין נועדה לדידו, בעת שנשא אותה, לצורכי הרתעה והגנה עצמית.
בחקירתו במשטרה טען הנאשם, כי הסכין משמשת אותו להגנה עצמית מאחר שלאביו היו באותה תקופה חובות כבדים והוא חשש שהנושים יגיעו אליו בטעות תוך כדי החיפוש אחר אביו. הנאשם הסביר בחקירתו, שהוא נוהג להחזיק את הסכין באוטו למקרה שיותקף (עמ' 1 ש' 3), ומיד בהמשך, בניסיון לסייג את דבריו ולתת להם נופך מעודן יותר, הוא טען שמאחר שהסכין נמצאת ברכב זמן כה רב , הוא בכלל שכח מקיומה. כאשר נשאל מהיכן השיג את הסכין טען שחבר הביא לו אותה וציין כי היא נמצאת ברשותו כחצי שנה, מאז התקופה שבה הרכב נמצא ברשותו. הנאשם ציין, כי מעולם לא עשה שימוש בסכין וגם אישר שבפועל איש לא ניסה לפגוע בו.
בעדותו בבית המשפט אישר הנאשם כי לא אמר את האמת במשטרה. לדבריו, מתוך רצון שלא להפליל את אביו שהיה נרדף באותה עת, הוא לא סיפר שהסכין הייתה שייכת בעצם לאביו וגם לא אמר שהרכב בו נהג שייך לאביו.
אליבא גרסת הנאשם בבית המשפט, ביום האירוע הוא שאל מאביו את הרכב כדי להסיע חבר ואז, באותו מעמד, אביו אמר לו: "שמע יש שם סכין מאחורה, רק שתדע". לכן- כך לטענת הנאשם- הוא ידע לומר לשוטר שעצר אותו, כי בבגאז' הרכב ישנה סכין. דא עקא, שעיון בדו"ח הפעולה ת/2 מלמד, שהנאשם לא אמר לשוטר מור רומנו שברכב ישנה סכין. הנאשם אמר לשוטר שבבגאז' הרכב נמצאת אלה מברזל. רק לאחר שהשוטר מצא את האלה ופירק אותה, הוא נוכח לגלות שמדובר בעצם סכין מוסווית. עיננו הרואות אפוא, שלא רק שהנאשם ניסה להסוות מפני השוטר את קיומה של סכין ברכבו ודיבר על אלת ברזל, לא רק שלא דייק בדבריו בבית המשפט תוך ניסיון ליצור רושם מוטעה לגבי נסיבות תפיסת הסכין, אלא שהמסקנה הברורה היא, שהוא ידע גם ידע את צורתה של הסכין ואת העובדה שמדובר בסכין מיוחדת בצורת אלה. יש בכך כדי לסתור את התיאור המיתמם שמסר בעדותו כאילו לא ראה את הסכין מלפני אותו יום והופתע בעת המעצר ממראה הסכין וממידותיה.
לא זו אף זו, הנאשם גרס שמעולם לא נגע בסכין מחמת שהוא "פחדן", כהתבטאותו, אך באותה נשימה הוסיף, כי הסכין הייתה דרושה לצורכי הרתעה, כך שאם היה מותקף, היה יכול להשתמש בה כדי להפחיד את תוקפיו.
הנאשם הוסיף והסביר, כי בניגוד לסכין קטנה שאין בכוחה להרתיע, הסכין דכאן היא סכין מפחידה ומכאן כוח ההרתעה שלה. מיד לאחר שהשמיע דברים אלה, בהבינו כנראה שדבריו אלה אינם מתיישבים עם טענתו הקודמת לפיה כלל לא ראה את הסכין לפני אותו יום, ניסה לתקן את דבריו באומרו "לפי איך שראיתי שהשוטרים פתחו אותה" (עמ' 7 ש' 18). הרי זו הוכחה נוספת לנפתלות גרסת הנאשם ולחוסר העקביות שאפיין את דבריו.
לא למיותר לומר, כי גרסת הנאשם לפיה אביו סיפר לו אודות הסכין באותו יום עצמו, בטרם נתן לו את הרכב, אינה מתיישבת עם דברי הנאשם במשטרה באומרו שבכלל שכח מהימצאות הסכין ברכב. זאת ועוד, דבריו כי ביום האירוע שאל מאביו את הרכב עומדים בסתירה לדבריו במשטרה כי בזמן האירוע לא ידע לאתר את אביו אשר ברח מהבית (ת/4 ש' 10-11).
הנאשם זימן לעדות את אמו על מנת שתאשר את גרסתו לגבי האיומים שהיו מופנים כלפי המשפחה באותה תקופה. אמו של הנאשם לא התייחסה בעדותה אל הסכין וגם לא לגבי השאלה למי היה שייך הרכב שבו נמצאה הסכין. קשה שלא לתמוה מדוע הנאשם לא זימן לעדות את אביו. לאור קו ההגנה של הנאשם ולנוכח דברי הנאשם כי בעת הנוכחית אביו כבר אינו נרדף ומאוים, היה מקום לצפות שאביו יובא לעדות כדי שיאשר את גרסת הנאשם. הימנעות מלהביא כעד את אבי הנאשם על מנת שיאשר שהסכין היא שלו, כי הוא היה זה שהשאיר את הסכין ברכב שלו וכי נתן לנאשם להשתמש ברכב באופן מקרי באותו יום-אומרת דרשני ועומדת לנאשם לרועץ.