מ.י. מדור תביעות פלילי ת"א נ' חגואל

הכרעת דין משלימה

על יסוד הודאת הנאשם בעובדות כתב האישום בת"פ 51339-02-11, אני מרשיעו בעבירה של החזקת סם מסוכן לצריכה עצמית- עבירה לפי סעיף 7(א)+(ג) סיפא לפקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש], התשל"ג- 1973.

ניתנה והודעה היום כ"ה סיון תשע"א, 27/06/2011 במעמד הנוכחים.

בני שגיא, שופט

גזר דין

הנאשם הורשע על יסוד הודאתו בעבירה של החזקת סכין למטרה לא כשרה, וכן צירף תיק נוסף במסגרתו הורשע בעבירה של החזקת סמים לצריכה עצמית (0.6 גרם הירואין).

במסגרת הסדר הטיעון המקורי שנקשר בין הצדדים, עובר להודאת הנאשם בתיק הצירוף, סוכם כי התביעה תגביל עצמה לעתירה לעונש מאסר בן חודשיים, אשר ניתן יהיה לרצותו בעבודות שירות, ואילו הסנגור יהיה חופשי בטיעוניו.

נוכח הסדר הטיעון, נשלח הנאשם לבחינת התאמתו לביצוע עבודות שירות, אולם מחוות דעתו של הממונה עולה כי הנאשם נמצא לא כשיר, וזאת נוכח שרידי סם שנמצאו בבדיקות שנערכו.

בנסיבות אלה, חזרה בה התביעה מהסכמתה, הנאשם צירף תיק נוסף כמפורט לעיל והצדדים טענו לעונש, תוך שהתביעה הגבילה עצמה לעונש מאסר של חודשיים לריצוי מאחורי סורג ובריח.

התובעת התייחסה בטיעוניה לחומרה הקיימת בעבירה, לסוג הסכין שנתפס ברכבו של הנאשם- סכין אשר נראית על פניה התקפית ולא ביתית ולעברו הפלילי של הנאשם. ביחס אליו ציינה התובעת כי אמנם מדובר בעבר ישן, אך לא ניתן להתעלם מכך שמדובר במי שהורשע בעבר בעבירות של החזקת סכין (בשנת 1994).

הסנגור מנה בטיעוניו שלל נימוקים המצדיקים סטייה מאותו קו עונשי שנראה כי הותווה על ידי הפסיקה בעבירה זו. הסנגור התייחס למשבר שפקד את הנאשם, להתדרדרותו לשימוש בסם בעקבות אותו משבר ולמאמצי השיקום שעורך הנאשם בימים אלה ב"בית חם" לנפגעי סמים (הוגש מסמך בעניין זה וסומן נע/1), וכן לנתוניו המשפחתיים של הנאשם.

אכן צודקת התובעת כי באופן רגיל יש מקום להשתת עונשים מוחשיים בעבירה של החזקת סכין, בוודאי כאשר מצטרפת אליה עבירה של צריכת סם לשימוש עצמי.

יחד עם זאת, דומני כי במקרה דנן קיימות מספר נסיבות אשר יש בהן, במצטבר, כדי להוביל לסטייה מסוימת מאותו קו עונשי.

ראשית, מדובר בנאשם אשר הודה במיוחס לו- הן בתיק המקורי והן בתיק הצירוף.

שנית, עבירת החזקת הסכין נעברה לפני למעלה משלוש שנים. אין המדובר בתיק בו התביעה השתהתה בהגשת כתב האישום, אך כאשר בית המשפט עומד לגזור את עונשו של נאשם, בוודאי כאשר על הפרק עומדת עתירה לכליאתו, יש מקום להתחשבות בחלוף הזמן.

שלישית, מטיעון הסנגור למדתי כי מדובר בנאשם אשר עבר משברים שונים, ונראה כי בעת הזו, וכך נלמד מהמסמך נע/1, מנסה הנאשם לצאת ממעגל השימוש בסם. עיון בגיליון הרשעותיו של הנאשם מלמד כי הגם שמדובר במי שהורשע בעבר בשתי עבירות של החזקת סכין, הרי שלא ניתן להתעלם מכך שמדובר בעבירות שנעברו לפני כמעט 20 שנה. מאז שנת 1994 ועד היום צבר הנאשם לחובתו 3 הרשעות בעבירות על פקודת זכויות יוצרים ולא הסתבך בעבירות אלימות או החזקת סכין. נראה אפוא כי דרכו של הנאשם לאורך חייו, אינה דרך אלימה ויש לכך משקל באותו היבט של פוטנציאל מסוכנות הטבוע בעבירה של החזקת סכין.

יתכן ולו היה הנאשם כשיר לביצוע עבודות שירות הייתי גוזר את עונשו לתקופה קצרה כפי עתירת התביעה, אך לא ניתן להתעלם מאותו שוני קיים בין שליחת הנאשם לעונש של מאסר בעבודות שירות, לבין כליאתו מאחורי סורג ובריח- הן ברמה העקרונית והן בהיבט של קטיעת ניסיונות השיקום.

בנסיבות הכוללות, סבורני כי ניתן להימנע מהטלת עונש של מאסר בפועל.

אדגיש, כי אף התביעה מוצאת לעיתים רבות נסיבות המצדיקות סטייה מאותו קו מנחה, ולא אחת מוצגים בבית המשפט הסדרי טיעון ראויים הנותנים ביטוי לשיקולים השונים, ובמסגרתם עותרים הצדדים בעבירה זו להשתת עונש מותנה. כך לדוגמה בת"פ 12210-06-10 ות"פ 3944/09. ברור כי עתירתה של התביעה להשתת עונש מאסר בפועל הינה לגיטימית, אך דבריי אלה נאמרים רק על מנת להמחיש את הצורך לבחון כל מקרה בהתאם לנסיבותיו- כפי שעושה התביעה בכל תיק ותיק בבואה לשקול הגעה להסדר טיעון כזה או אחר.

לאור האמור לעיל, אני גוזר על הנאשם את העונשים הבאים:

1.מאסר למשך 4 חודשים, אולם הנאשם לא ישא עונש זה אלא אם תוך שלוש שנים מהיום יעבור עבירת אלימות או עבירה של החזקת סכין.