מ.י. מדור תביעות פלילי ת"א נ' גלדקיך

הכרעת דין

בתאריך 14.10.09 הודה הנאשם בביצוע עבירה של החזקת סכין למטרה לא כשרה.

חרף חומרת העבירה ולבקשת ב"כ הנאשם, החלטתי באותו שלב להימנע מהרשעתו ולהפנותו לקבלת תסקיר, שיבחן גם את שאלת אי הרשעתו.

שירות המבחן אומנם בא בסופו של יום בהמלצה להימנע מהרשעתו של הנאשם, נוכח גילו הצעיר והאפשרות שהרשעהעלולה להחלישו ולפגוע בקידומו המקצועי ופרנסתו, אולם עלה מהתסקיר כי אין זו הפעם הראשונה שהנאשם מעורב בביצוע עבירה פלילית של אלימות. על כך הוא גם עמד לדין בבית דין צבאי, בתאריך 3.7.06 ואף נידון לריצוי מאסר למשך 75 ימים.

עברו הפלילי, יחד עם נסיבות ביצועה של העבירה, שעל פי העובדות בהן הודה הנאשם, הוא מסתובב בגינה ציבורית בתל אביב כשסכין על גופו, נותנים מימד נוסף של חומרה לעבירה של החזקת סכין למטרה לא כשרה, כשלעצמה חמורה והוגדרה על ידי המחוקק כעבירת פשע.

בתי המשפט השונים שנו לא אחת את ההלכה, לפיה הכלל הוא הרשעה והימנעות מהרשעה היא החריג – בו ייעשה שימוש רק במקרים נדירים, בהם היחס בין חומרת העבירה והאינטרס הציבורי, מחד, לבין נסיבותיו של הנאשם והפגיעה בו, מאידך – יופר במקרה של הרשעה.

ב"כ המאשימה שב על בקשת המאשימה להרשיע את הנאשם ולחיזוק טיעוניו, הגיש שני פסקי דין שיצאו לאחרונה מלפני בתי המשפט בע"פ (מחוזי תל אביב) 7708/09, מ"י נ. סוסו ובע"פ (מחוזי מרכז) 24248-10-09, מ"י נ. בן שרם.

לא מצאתי בתסקיר המבחן את אותן נסיבות מיוחדות המצדיקות חריגה מהכלל, כפי שאמר בית המשפט בע"פ 7708/09: "הרשעה לעולם יש נזק בצידה ואין ספק בכך. עדיין, משבוצעה עבירה כאמור, הכלל הוא כי יש להרשיע נאשם והמשיב איננו שונה בכך מאחרים".

מהתסקיר עולה אומנם שהנאשם מתעתד להירשם ללימודי מחשב, אך כפי שנאמר באותו פסק דין "מדובר בביצה שלא נולדה".

הצורך להילחם בתופעה זו של החזקת סכין ותת תרבות הסכין מחייבת החמרה.

נוכח כל האמור לעיל, אני מרשיעה את הנאשם בעבירה של החזקת סכין למטרה לא כשרה, לפי סעיף 186(א) לחוק העונשין, תשל"ז-1977.

ניתנה והודעה היום א' ניסן תש"ע, 16/03/2010 במעמד הנוכחים.

הדסה נאור, שופטת

גזר דין

הנאשם הורשע על פי הודאתו בעבירה של החזקת סכין למטרה לא כשרה, לאחר שדחיתי את בקשת בא כוחו להימנע מהרשעה.

ב"כ המאשימה עתר להשית על הנאשם מאסר בפועל, שניתן יהיה לרצותו בעבודות שירות וב"כ הנאשם ביקש לאמץ את המלצות שירות המבחן ולהסתפק בצו מבחן ושל"צ.

אף כי קבעתי שסוג העבירה ונסיבותיו של הנאשם אינם מאפשרים הימנעות מהרשעה, אני מקבלת את המלצות שירות המבחן, לאור נסיבותיו והתרשמות שירות המבחן כי השתלבותו בהליך טיפולי במסגרת קבוצתית, תהיה תומכת ומתאימה עבורו ובמהלכה יעבדו עימו על דפוסי התנהגותו התוקפנית, כשלצד זה עונש קונקרטי, במסגרת של"צ.

בשוקלי את נסיבות המקרה ואת טיעוני הצדדים, אני מטילה על הנאשם את העונשים הבאים:

1.ניתן בזה צו מבחן למשך שנה מהיום.

הנאשם מוזהר שאם לא ימלא אחר הצו מכל בחינה שהיא או יעבור עבירה נוספת, יהיה צפוי לעונש על העבירה שבגללה ניתן הצו.

שירות המבחן יגיש לבית המשפט דו"ח ביניים בתום ששת חודשי המבחן הראשונים.