מ.י. מדור תביעות פלילי ת"א נ' בני מניה

הכרעת דין

על יסוד הודאת הנאשם בעובדות כתב האישום, אני מרשיעה אותו בעבירה של שהייה בישראל שלא כחוק, לפי סעיף 12(1) לחוק הכניסה לישראל, תשי"ב-1952.

ניתנה והודעה היום י"ט טבת תש"ע, 05/01/2010 במעמד הנוכחים.

הדסה נאור, שופטת

גזר דין

הנאשם הורשע על פי הודאתו בעבירה של כניסה שלא כחוק לישראל.

לנאשם, שהינו יליד 74, הרשעה קודמת אחת מבית משפט צבאי שומרון, בגין עבירה משנת 2005, שעניינה נהיגת רכב רשום באיזור, על פי צו הוראות בטחון.

זו פעם ראשונה שהוא עומד לדין בגין עבירה של שב"ח.

לעבירה זו לא נלוו עבירות נוספות ולטענת הנאשם, נכנס לישראל לצרכי עבודה, לאחר שפניויו החוזרות ונשנות לקבל אישור כניסה לישראל הושבו ריקם.

הנאשם נשוי, אב לילד כבן 7 ועול פרנסתם ופרנסת הוריו החולים מוטל על כתפיו.

ב"כ המאשימה עתרה להשית על הנאשם מאסר בפועל ומאסר על תנאי, נוכח פוטנציאל הסיכון הטמון בשב"חים והקושי המוטל על כוחות הבטחון בשמירה על בטחון המדינה, אל מול השוהים הבלתי חוקיים.

ב"כ הנאשם ביקשה לא להשית על הנאשם מאסר בפועל, בהתחשב בהודאתו המיידית, החסכון בזמן השיפוטי, העובדה שזו הפעם הראשונה שהוא נותן את הדין על עבירה מסוג זה ונוכח נסיבותיו הקשות שהביאוהו לבצע את העבירה.

כבר נאמר לא אחת שאין במצב הכלכלי הקשה השורר בשטחי הרשות, כדי להצדיק את הפרת חוק הכניסה לישראל.

פעם אחר פעם אני נתקלת גם באותם סיפורים כואבים שמצב היחסים בין שני העמים מונע מתושבי האיזור להיכנס לתחומי ישראל לצרכי עבודה ופרנסה.

הנאשם עצמו ביקש לא להשית עליו מאסר על תנאי, שכן יהיה בכך כדי להפריע במאמציו לקבל אישור כניסה לישראל.

לא ברור לי מה המניע שעמד מאחורי גורמי הבטחון, שדחו את בקשתו, אך זאת נעשה גם שעה שלא היה תלוי ועומד נגדו מאסר על תנאי.

עם זאת, אקח בקשתו זו בחשבון בעת גזירת הדין.

בשוקלי את נסיבות המקרה ואת טיעוני הצדדים, אני מטילה על הנאשם את העונשים הבאים:

1.מאסר על תנאי למשך 3 חודשים והתנאי הוא שהנאשם לא יעבור את העבירה בה הורשע במשך 1 שנה מהיום.

2.הנאשם ישלם קנס בסך 3000 ש"ח או 3 חודשי מאסר תמורתו.

ניתן לקזז את ההפקדה שמתיק ב"ש 2284/09 כנגד הקנס.