בפני
שופטת הדסה נאור
הכרעת דין
בפתח הכרעת הדין אני מודיעה, כמצוות סיפת סעיף 182 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב] התשמ"ב-1982 על זיכוי הנאשם מעבירות איומים ותקיפה סתם, שיוחסו לו באישום הראשון, ועל זיכויו מחמת הספק מעבירה של תקיפת שוטר בעת מילוי תפקידו, שיוחסה לו באישום השני.
להלן נימוקיי:
כתב האישום שלפניי מכיל שני אישומים.
האישום הראשון מייחס לנאשם ביצוע עבירה של איומים, על פי סעיף 192 לחוק העונשין, תשל"ז-1977 (להלן: "חוק העונשין") ועבירה של תקיפה סתם על פי סעיף 379 לחוק העונשין.
על פי עובדות אישום זה בתאריך 20.10.06 סמוך לשעה 03:00, תקף הנאשם את המאבטח, שעמד בכניסה למועדון "הסופרנו" בתל-אביב, ואיים עליו, לאחר שסורבה בקשתו להיכנס למועדון.
האישום השני מייחס לנאשם עבירה של תקיפת שוטר בעת מילוי תפקידו על פי סעיף 273 לחוק העונשין, כשנטען כי בתאריך 24.10.06 סמוך לשעה 17:35, במהלך חקירתו, בתחנת משטרת יפתח, השליך הנאשם בקבוק פלסטיק ריק שפגע בפניה של קצינת המשטרה רונה פינגלאי (להלן: "המתלוננת").
בסיכומיה, למעשה חזרה בה המאשימה מהאישום הראשון, כשלא ביקשה להרשיע את הנאשם בעבירות אשר יוחסו לו באישום זה, לאחר שלא עמדה בנטל להוכיחם, אך עתרה להרשיעו בעבירה שיוחסה לו באישום השני, זאת בהסתמך ובהתבסס, לטענתה, על אמינות גרסתה של המתלוננת, הנתמכת, בעדויותיהם של השוטרים רפ"ק עאהד אברהים, רס"מ באדי חרב ורס"מ שלום טוביה, אשר נכחו באירוע בעת התרחשותו, כשמנגד טענה שיש לדחות, כבלתי אמינה, את גרסתו הכבושה של הנאשם, אשר בחר לשמור על זכות השתיקה במהלך חקירתו במשטרה.
ב"כ הנאשם נמנע מלהגיש את סיכומיו, עד מועד כתיבת הכרעת הדין, על אף שתי החלטות שניתנו להארכת המועד להגשתן, ולפיכך ניתנת הכרעת הדין בהעדרם.
אין מחלוקת כי בקבוק קולה ריק, בו אחז הנאשם, בעת ששהה במסדרון תחנת משטרת יפתח, לאחר חקירתו, בחשד לביצוע העבירות נשוא האישום הראשון, עף מידיו של הנאשם ופגע בפניה של המתלוננת.
המחלוקת היא בשאלה האם הבקבוק נזרק, על ידי הנאשם, לכיוונה של המתלוננת בכוונה לפגוע בה, או בזדון, כטענת עדי התביעה, או שמא נשמט מידיו של הנאשם ובניסיון לתפסו עף מידיו ופגע, שלא במתכוון ושלא בזדון, בפניה של המתלוננת, כטענת הנאשם.
בחינת גרסאותיהם של עדי התביעה מעורר קושי לבסס על יסודן תשתית ראייתית מספקת להרשעת הנאשם, שכן היא מצביעה על קיומה של סתירה מהותית בין גרסת המתלוננת לבין גרסת שלושת השוטרים האחרים, שהיו עדים לאירוע, בעת התרחשותו, באשר לטענתם לאופן השלכת הבקבוק על ידי הנאשם.
בעוד שלטענת המתלוננת עמד הנאשם מולה והשליך את הבקבוק לעברה בכוונה לפגוע בה, עולה, במפורש ובמשתמע, מעדויות השוטרים שהנאשם השליך את הבקבוק אחורנית, בעת שעמד וגבו אל המתלוננת.
רפ"ק עאהד אברהים, סיפר בעדותו בבית המשפט, כי עובר לזריקת הבקבוק הסתובב הנאשם לכיוון הדלת וכשגבו לכיוון המתלוננת ולכיוון מקום עמידתם של השוטרים האחרים זרק את הבקבוק לאחור, באופן שהבקבוק יכול היה לפגוע בכל אחד מהשוטרים שנכחו במקום.
גרסה זו עולה, במשתמע, גם מתיאור האירוע, כפי שנרשם, כ-3 חודשים לאחר התרחשותו, במזכר שערך השוטר רס"מ באדי חרב. על פי תיאורו, בשלב מסוים הנאשם קם ובעת שהלך לכיוון דלת היציאה, השליך לפתע בקבוק קולה ריק, שהחזיק בידו, לעבר המתלוננת, שנותרה לעמוד, יחד עם השוטרים האחרים, מאחוריו.
ביתר בהירות נרשמו הדברים במזכר שערך רס"מ שלום טוביה, אף הוא כ-3 חודשים לאחר האירוע, ובו ציין כי הנאשם סובב את גבו אל המתלוננת והשליך לעברה בקבוק קוקה קולה ריק שהחזיק בידו. מתרשים מקום האירוע, שערך במהלך עדותו, עולה כי לפחות אחד השוטרים עמד אף הוא בכיוון זריקת הבקבוק ולפני המתלוננת, באופן שמתיישב עם דברי רפ"ק עאהד ולפיה הבקבוק יכול היה לפגוע גם באחד השוטרים האחרים.
כבר במזכרים שמילאו עדי התביעה, או חלקם, נרשם כי מיד לאחר שהבקבוק פגע בפניה של המתלוננת טען הנאשם בפניהם שהבקבוק נפל מידיו ולמעשה הכחיש כי השליכו בכוונה לכיוונה של המתלוננת על מנת לפגוע בה.
עם זאת, במהלך חקירותיו במשטרה, בחשד לתקיפת המתלוננת, בעת מילוי תפקידה, בכך שזרק לעברה בקבוק אשר פגע בפניה, בחר הנאשם לשמור על זכות השתיקה, מילא פיו מים וסרב להתייחס ולמסור את גרסתו לחשד.