מ.י. לשכת תביעות תעבורה שפלה נ' כנען

הכרעת דין

1.         נגד הנאשם הוגש כתב אישום המייחס לו עבירה של נהיגה במהירות מופרזת של 153 קמ"ש במקום 100 קמ"ש בניגוד לתקנה 54 (א) לתקנות התעבורה התשכ"א-1961.

2.         עפ"י הנטען בהזמנה לדין וכתב אישום (הדו"ח - ת/1) – בתאריך 13/12/08  שעה 01:42 בערך, נהג הנאשם ברכב מ.ר. 3355523 בכביש 1 למערב במהירות של 153 קמ"ש. 

3.         בהקראה טען ב"כ הנאשם: "מודה בנהיגה, כופר במהירות בלבד".

4.        בישיבת ההוכחות העיד מטעם המאשימה השוטר עורך הדו"ח, שי קמחי עת/1, והנאשם העיד מטעם ההגנה.

5.   בעדותו, חזר עת/1 על האמור בדו"ח והעיד, כי מדד את מהירות נסיעתו של הנאשם ע"י ממל"ז בעת שישב במושב האחורי בניידת. הוא מדד את מהירות נסיעתו של הנאשם ממרחק של 170.4 מ'. מיד לאחר שנמדדה המהירות של 158 קמ"ש הורה לשוטר הנוסף, שישב במושב הנהג להפעיל אורות כחולים ולדלוק אחר רכב הנאשם. רכב הנאשם נעצר כעבור 35 מ'. 

בחקירתו הנגדית נשאל העד כיצד יתכן הדבר שהרכב שנוסע במהירות של 153 קמ"ש יעצור תוך 35 מ' והוא השיב כי אינו יודע מתי החל הרכב לבלום.

העד הודה בחקירתו הנגדית כי אינו זוכר מי אותת לנאשם לעצור ובאיזה מרחק הנאשם היה מהניידת.

6.         הנאשם שבחר להעיד, סיפר בעדותו, כי נהג את רכב ובמועד הרלוונטי במהירות המותרת, וכי מדובר ברכב מסוג סוברו שנת ייצור 03' שלא עבר שיפורים כלשהם. הוא הבחין לראשונה בשוטר בעת שהלה עמד בצד בדרך ואינו זוכר באיזה מרחק היה ממנו. הוא הבחין שהשוטר מסמן לו לעצור לאחר שהדליק את האורות הכחולים וסימן לו לעצור ואז הנאשם בלם מייד וסטה ימינה.

7.מרחק עצירה של רכב הוא מרחק התגובה ועוד מרחק הבלימה ובסה"כ הינו עשירית המהירות בריבוע. במקרה דנן המהירות המיוחסת לנאשם הינה 153 קמ"ש לאחר הפחתה ולכן החישוב הוא 15.3 X15.3 =234 מ'.

8.עפ"י עדות השוטר רכב הנאשם נמדד ממרחק של 170.4 מ' והוא נעצר 35 מ' לאחר שחלף את הניידת. גם אם נקח בחשבון שהנאשם בלם מרגע שנמדד בממל"ז ועד עצירתו שהסופית סה"כ 205.4 מ'- על כן לא יתכן שנהג במהירות של 153 קמ"ש, משום שאם אמנם נסע במהירות המיוחסת לו, לא יכול היה לעצור במרחק של 35 מ' גם אם החל בעצירה או בהאטה בהבחינו בניידת.

זאת ועוד, לא הובאה בפני ראיה, באיזה מרחק מנקודת עצירתו של הנאשם, ניתנה לו הוראה לעצור.

לפיכך, יתכן שמרחק העצירה של הנאשם היה אף קטן יותר מ-205.7 מ' ואם כך, אין ראיה שמהירות נסיעתו עלתה על המהירות המותרת.

על כן נותר בליבי ספק האם אכן נהג הנאשם במהירות העולה על המהירות המותרת ואם כן באיזו מידה. בנסיבות אלו, אני מזכה את הנאשם מחמת הספק.

ניתנה והודעה היום כ"ב אלול תש"ע, 01/09/2010 במעמד הנוכחים.

לאה שלזינגר שמאי, שופטת התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: