מ.י. לשכת תביעות מרחב שפלה - פלילי נ' דניאל ואח'

הכרעת -דין

לעניין נאשם 1 בלבד

הנאשם הודה בעבירות של סיוע להתפרצות לדירה, עבירה לפי סעיפים 406(ב) +31 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: "חוק העונשין"), סיוע לניסיון התפרצות לדירה, עבירה לפי סעיפים 406(ב) + 31 + 25 לחוק העונשין וגניבה, עבירה לפי סעיף 384 לחוק העונשין המיוחסות לו בכתב אישום אשר תוקן במסגרת הסדר טיעון.

נסיבות ביצוע העבירות פורטו בכתב האישום המתוקן ולפיהן ביום 18/01/09 בסביבות השעה 4:00 התפרץ נאשם 2 לדירה במודיעין בסיוע הנאשם 1 אשר תצפת על חלונות הדירה בעת שהנאשם 2 הזיז את התריסים במשיכה ונכנס לדירה בהמשך לאמור גנבו הנאשם מים מהדירה ארנק ותיק "פאוץ'" שהכילו תווי קנייה בסך 900 ₪, כסף מזומן בסך 400 ₪ כרטיסי אשראי ו-3 כרטיסי רכבת.

באותו מועד בסביבות השעה 04:30 ניסה הנאשם 2 בסיוע הנאשם 1 להתפרץ לדירה במודיעין באופן שהנאשם 2 הזיז את התריסים ונכנס לדירה בעוד הנאשם 1 תצפת על חלונות הדירה.

טרם שהורשע הנאשם נשלח לקבלת תסקיר שירות מבחן וזאת מחמת גילוי עמדת התביעה הנה להרשעה.

בין יתר הטיעונים העומדים לצד ההרשעה המתבקשת, מציינת ב"כ התביעה כי מדובר בעבירות רכוש חמורות המהוות מכת מדינה – כאשר מדובר בשני אירועים שונים בהם הנאשם 1 מסייע לנאשם 2.

לאחר שהתקבל תסקיר בעניינו של הנאשם 1 התחזקה ב"כ המאשימה בעמדתה והוסיפה כי אף שירות המבחן לא מצא נסיבות מיוחדות המצדיקים הימנעות מהרשעה הרשעה.

התביעה מתנגדת לבקשת הסנגור לשלוח את הנאשם 1 לשירות המבחן בשנית ומבקשת כי הנאשם יורשע.

מנגד עמדת ההגנה הינה לאי הרשעה.

מלכתחילה ביקש הסנגור לשלוח את הנאשם 1 לשירות המבחן על מנת שזה יבחן את שאלת אי הרשעתו בדין.

משהתקבל תסקיר בעניינו ביקש הסנגור לשלוח את הנאשם 1 פעם נוספת לשירות המבחן כשלטענתו אין מקום לסיים את התיק לאחר פגישה אחת עם שירות המבחן וזאת בין היתר משום שמדובר בנאשם בן 19 ללא עבר פלילית הנזקק לכלים להתמודדות ואשר הפנים את חומרת העבירות ועבר את העבירות בנסיבות של משבר.

בהקשר זה תארו הנאשם 1 ואמו את נסיבות המשבר האמורות.

לאחר שנדחתה בקשת ההגנה לשלוח את הנאשם בשנית לשירות המבחן הוסיף ב"כ הנאשם לטעון לעניין אי ההרשעה:

לדבריו הנאשם נעדר דפוסי חשיבה עבריינים, העבירות בוצעו בנסיבות מיוחדות הוא מתבייש במעשיו והביע חרטה.

הסנגור נפנה לתסקיר ממנו עולה כי חרף קשייו השתלב הנאשם בסופו של דבר בצבא כעולה מהמלצת מפקדו בטירונות (נ/1). לדבריו דווקא בשל גילו הצעיר והעובדה כי עברו נקי יש להתחשב ולהימנע מהרשעה בשל ההשפעה הצפויה לגבי עיסוקו בעתיד ותיוגו כעבריין ובעניין זה מפנה הסנגור לפסיקה.

ההלכה :

הכלל הוא כי מקום בו הודה נאשם בביצוע עבירה – ירשיעו בית המשפט ואילו הימנעות מהרשעה הינה החריג לכלל – חריג אשר יעשה בו שימוש רק בנסיבות יוצאות דופן המצדיקות זאת. ראו לעניין זה דברי כבוד השופט א. לוי בע"פ 9150/08 מ"י נגד איתר ביטון (פורסם בנבו):

"שורת הדין מחייבת כי מי שהובא לדין ונמצא אשם, יורשע בעבירות שיוחסו לו. זהו הכלל. הסמכות הנתונה לבית-המשפט להסתפק בהעמדת נאשם במבחן בלי להרשיעו בדין, יפה למקרים מיוחדים ויוצאי דופן. שימוש בסמכות הזאת כאשר אין צידוק ממשי להימנע מהרשעה מפרה את הכלל. בכך נפגעת גם שורת השוויון בפני החוק"

בחינת השאלה אם יש מקום לבטל ההרשעה נעשית בהתאם לכללים שהותוו בפסיקה בשאלת הימנעות מהרשעה: