מ.י. לשכת תביעות מרחב נגב - באר שבע נ' צי'זי'ק

בפני

שופט אלון אופיר

הכרעת דין

הכרעת דין (תת"ע 09-9646)

בתיק זה החלטתי לזכות את הנאשם מהעבירה שיוחסה לו בכתב האישום.

הנאשם הובא לדין בגין עבירה של נהיגה ברכב מסחרי (משאית) יותר מ-12 שעות בכל תקופה של 24 שעות, בניגוד לסעיף 168 (א) (2) לתקנות התעבורה, התשכ"א-1961 (להלן: "בתקנות").

מטעם התביעה העיד רס"מ חיים ברכה (ע.ת/1). ואילו מטעם ההגנה העיד הנאשם לעצמו (ע.ה/1).

מעובדות כתב האישום עולה כי ע.ת/1 עצר את הנאשם לביקורת כאשר במהלכה נבדקו דיסקות הטכוגרף מיום הביקורת ומהיום שלפניה. בדיקת דסקות הטכוגרף העלתה כי הנאשם נהג משעה 19:00 (ערב לפני הביקורת – 20.6.09) ועד השעה 06:00 לערך ביום שלמחרת, לאחר מכן נח כ-3 שעות ושב לעבודה בשעה 08:45 עד שנעצר ע"י השוטר בשעה 09:15.

בתשובתו לכתב האישום, כפר הנאשם בבצוע העבירה וטען כי לא נהג מעבר לשבע שעות ולכן לא ביצע כל עבירה.

ע.ת/1 הוא השוטר אשר ערך את הדו"ח ותפס את שתי דסקות הטכוגרף. מטעמו הוגשו: דו"ח (ת/1); דסקה מיום 20/06/09 (ת/2) ודסקה מיום 21/06/09 (ת/3).

בחקירתו הראשית, אישר העד כי במעמד האירוע, תפס את שתי דסקות הטכוגרף ואישר שלא נערך בהן כל שינוי מרגע תפיסתן.

העד חזר על נסיבות האירוע, כפי שציין בת/1.

בחקירתו הנגדית, טען ב"כ הנאשם כלפי ע.ת 1 כי הנאשם ישן ברכב כמה שעות ולכן הוא נהג פחות מ-12 שעות. לטענה זו הגיב ע.ת/1 ואמר: "אני אומר שהוא נהג מעל 12 שעות, אין כאן הפסקה של 7 שעות ולפי החוק הוא חייב לעשות הפסקה של 7 שעות. יש פה מספר הפסקות אבל אף אחת לא של 7 שעות רצוף" (פרוטוקול מיום 06/09/10 עמוד 3 שורות 10-11).

העד אישר כי לא ניתן לדעת אם הנאשם נח ברכב, כאשר הוא יושב בתוכו והרכב מונע.

בחקירתו הראשית, העלה הנאשם גרסה לפיה, במוצאי השבת, הגיע מאילת להעמסה בנחל צין, משם חזר לאילת, פרק את הסחורה וחזר לעוד העמסה בנחל צין. לאחר העמסה זו, עצר בצומת אילת למנוחה, כאשר לאחר שעתיים וחצי קיבל קריאה ממעסיקו אשר מסר לו כי הוא צריך להגיע לאילת לפרוק את הרכב ולנוח יום או יומיים. הנאשם ציין כי המשיך עם הטכוגרף השני שתפס השוטר כחצי שעה לאחר שהתחיל נסיעתו.

הנאשם מסר בעדותו כי נסע בערך 11 שעות.

התביעה בסיכומיה, טענה כי הנאשם אישר את השעות בהן החל עבודתו וסיים אותה ואישר את העובדה שלא נח 7 שעות רצופות בטרם חזרתו לנהיגה בכביש ולכן הוכחו יסודות העבירה מעבר לכל ספק סביר ויש מקום להרשיעו.

מנגד טען ב"כ הנאשם, כי לאור קביעת בית המשפט העליון ברע"פ 4561/99 מישל אילת הסעות בע"מ וחוסין ואליד נגד מדינת ישראל (תק-על 99 (3) 30). לפיה, שעות ההמתנה והמנוחה אינן נחשבות בגדר שעות העבודה ולכן לא ניתן להרשיע את הנאשם בעבירה המיוחסת לו, שכן הנאשם בעדותו טען כי נח שעתיים וחצי והתביעה לא שללה טענה זאת.

לאחר ששמעתי את העדים, שקלתי דבריהם והתרשמתי מהופעתם בבית המשפט, מצאתי כי לא הוכחו יסודות העבירה אשר מופיעה בכתב האישום וזאת כמובא להלן: