תת"ע
בית משפט השלום לתעבורה בבאר שבע
|
775-10
21/07/2010
|
בפני השופט:
אלון אופיר
|
- נגד - |
התובע:
מ.י. לשכת תביעות מרחב נגב - באר שבע ע"י עו"ד דנה רם
|
הנתבע:
רפי פרלוק
|
הכרעת-דין |
בפני
שופט אלון אופיר
הכרעת דין
כנגד הנאשם הוגש כתב אישום המייחס לו ביצוע עבירה בניגוד לתקנה 83 ב (א) בתקנות התעבורה, תשכ"א – 1961 (להלן – בתקנות).
הנאשם טען באופן עקבי כי היה חגור בחגורת בטיחות ולצורך כך אך הביא לעדות את חברו אשר שהה עימו ברכב כנוסע במושב הקדמי שלצידו.
הנאשם טען כי שני השוטרים אשר העידו בפני לא דוברי אמת וכי הוא היה חגור לכל אורך הנסיעה.
עוד טען הנאשם וגם העד מטעמו כי התנהגות השוטרים כלפיו היתה פוגעת ומעליבה, כי השוטרים צחקו בפניו ואחד מהם אף הוציא לעברו את לשונו.
עד ההגנה אשר לא שמע את עדות הנאשם בפני תמך בגרסת הנאשם ואישר אותה באופן מלא.
במהלך עדותו בפני אישר הנאשם עצמו וגם העד מטעמו כי חגורת הבטיחות אותה סגר הנאשם לפני הנסיעה לא היתה מתוחה לגופו של הנאשם שכן אטב או "קליפס" (כפי שכינה אותו הנאשם) תפס את החגורה כדי לאפשר לה רפיון באזור בטנו של הנאשם.
לדבריו, יצר הנאשם מצב זה בשל מחלת אולקוס ממנה הוא סובל, ואף שאין לו אישור לעשות כך מטעם משרד התחבורה או הרישוי, בחר הנאשם כך לחגור את החגורה.
בפתח החלטתי עלי לציין כי התרשמתי מעדות הנאשם וחברו כי עדותם היתה עדות אמת.
הנאשם לא סתר עצמו בכל דרך במהלך עדותו ולא מצאתי אי התאמה בין דבריו לדברי חברו.
גם דבריהם ביחס להתנהגות השוטרים כלפיהם עשתה רושם אמין, אולם אין המדובר בסוגייה בה על בית המשפט להכריע (במיוחד כאשר בחר הנאשם שלא להתלונן רשמית כלפי השוטרים במוסדות המתאימים לכך וחבל שהנאשם בחר שלא להתלונן ולברר עד תום את הנושא).
סוגיית אופן חגירת החגורה הוכרעה על ידי בית המשפט העליון ביום 23.6.09.
ברע"פ 7446/07 אדיב שעבי נגד מדינת ישראל (פורסם במאגר נבו) קבע בית המשפט העליון באופן חד משמעי את הדברים הבאים:
"לאור פרשנותה התכליתית של תקנה 83 ב (א), ככל שהדבר נוגע לענייננו – על הנהג והנוסעים ברכב חלה חובה לחגור חגורת בטיחות מן האמורים בתקנה 364 א, בצורה תקנית, כמתואר בפרט 23 (א) . בין השאר, החגורה האלכסונית (וחוגרת המותניים, בהתאם לפרט 23(א) בתקנות – הערה שלי א.א) חייבת לחבוק את חזהו של החוגר מן הירך לכתף שמנגד."
בהתאם לחוק, חגורת המותניים צריכה לחבוק את חלקו הקדמי של אגן הירכיים.
בית המשפט העליון קבע עוד בפרשת אדיב שעבי את הדברים הבאים –
"העובר על הנחייה זו אינו "חגור בחגורת בטיחות" על פי תקנות התעבורה – הוא מבצע עבירה פלילית וצפוי לעונש הקבוע בחוק."
בתיק זה הנאשם עצמו וחברו בעדותו לא חלקו על כך כי החגורה בצד הנהג (ביחס לנאשם) היתה רפוייה במתכוון בעזרת אטב או "קליפס" ולכן בהתאם לפסק הדין של בית המשפט העליון הנאשם היה בלתי חגור עת ישב בדרך זו ברכב ונהג בו.