מ.י. לשכת תביעות מרחב נגב - באר שבע נ' טל

החלטה

ביום 24.11.09 כפר הנאשם באישום המיוחס לו וטען כי הוא כופר גם במהירות המיוחסת וגם בכיולו של המכשיר המודד.

הנאשם נמדד ע"י מכשיר מסוג LTI 20-20 - מכשיר ממל"ז.

מטעם המדינה העיד עד אחד (שוטר) כאשר במהלך עדותו טען כי לא ראה כל תעודה או אישור שמכשיר הממל"ז עבר כיול במעבדה מוסמכת. (כך מפורשות בעמוד 2 שורה 13).

במהלך פרשת התביעה הגישה המדינה לעיוני את כל חומר הראיות וממנו עולה כי אין בידי המדינה כל מסמך המעיד כי מכשיר הממל"ז אשר מדד לכאורה את הנאשם עבר תהליך של כיול לצורך קביעת דיוק התוצאה שהוא מפיק.

כפי שנקבע בהרחבה בפסק דין מנחה של בית המשפט המחוזי בבאר-שבע (ע"פ 5355/08 מדינת ישראל נגד עמיקם לוין – החלטה מיום 2.3.10) לא די בהוכחת תקינות המכשיר על ידי המדינה, וכדי שניתן יהיה לבסס אישום מעבר לכל ספק סביר, על המדינה להוכיח גם את דיוקו של המכשיר וזאת על ידי ביצוע בדיקת כיול.

 וכך קבע בית המשפט המחוזי בבאר-שבע ב"פרשת לוין":

"חזקת אמינות מכשיר הממל"ז אינה שנויה במחלוקת והיא נקבעה בד"נ 10415/03 מדינת ישראל נגד לוי עטיה, ואולם יש להבחין בין דבר אמינותו של מכשיר לבין הצורך בכיולו."

"בהעדר כיול למכשיר לא ניתן להתבסס על תוצאות מדידותיו כמדויקות לשם העמדת אזרחים לדין."

אין המדובר בהחלטה אגב החלטה מרכזית אחרת שנתן בית המשפט המחוזי.

המדובר בהחלטה עקרונית אשר ניתנה לאחר שהתיק העיקרי נוהל בבית משפט השלום במשך 14 שנים, ובתום שני הליכי ערעור בבית המשפט המחוזי, פסק בית המשפט המחוזי באופן חד וברור כי ללא כיול אין יכולת הרשעה ממשית כאשר הרכב נמדד עם מכשיר מסוג ממל"ז.

  צודק ב"כ מדינה כי טרם ניתנה החלטת בית המשפט המחוזי, קבע בית המשפט העליון חזקת תקינות למכשיר הממל"ז בפרשת עטיה לוי. אולם, המדובר בחזקה הניתנת לסתירה, ובכל מקרה פרשת עטיה לוי לא התייחסה ולו ברמז לנושא הכיול אשר עלה בבית המשפט שנים לאחר החלטת בית המשפט העליון.

  אין בליבי ספק כי בית המשפט העליון עוד ידרש בעתיד לקביעת בית המשפט המחוזי בשאלת הכיול, אולם – בית המשפט לעולם לא ידון תיק בהתאם למצב משפטי עתידי אפשרי ותמיד יהיה רלוונטי מצבו המשפטי הנוכחי של הנאשם המצוי בפניו.

  מאחר ובמצב המשפטי הנוכחי, כל שבפני היא עמדתו המנחה של בית המשפט המחוזי בבאר-שבע, הרי שללא הוכחת כיול מצד המדינה, אין בידי המדינה די ראיות לכאורה כדי לבסס מעבר לכל ספק סביר את אשמתו של הנאשם.

  נכון כי לצורך שלב של "אין להשיב לאשמה" די כי בידי המדינה יהיו ראיות דלות לכאורה , אך המדינה חייבת בסיטואציה כזו להציג ראיות דלות לעניין הכיול.

מאחר ולעניין הכיול לא הוצגה כל ראייה (ולו דלה) ומאחר וראייה לעניין הכיול מחוייבת המציאות לצורך השלמת סל הראיות אשר יכול לבסס הרשעה, הרי שאין מקום לחייב את הנאשם להשיב לאשמה בתיק זה.

  לאור האמור לעיל, אני מחליט לזכות את הנאשם מהאישום המיוחס לו בתיק זה.

  בשולי החלטתי אדגיש כי לא נעלמה מעיני תגובתו של הנאשם לשוטר בדוח, ובהחלט יתכן כי הנאשם יצא נשכר במקרה זה כתוצאה מכשל ראייתי, אולם, מאחר ובהליך פלילי עסקינן, הרי שלאור החלטת בית המשפט המחוזי, אין מנוס מהקביעה כי המדינה לא עמדה ולו לכאורה בנטל הראייתי של הוכחת הכיול בתיק זה.

זכות ערעור לצדדים תוך 45 יום מהיום.

עותק מהחלטה זו יועבר לצדדים ע"י המזכירות.