מ.י. לשכת תביעות מרחב נגב - באר שבע נ' טורדזמן

החלטה

בפני בקשה להורות על ביטול כתב האישום בשל טענת "הגנת מן הצדק"

בתאריך 21.08.05 הוגש כנגד הנאשמת כתב אישום המייחס לה ביצוע עבירות גניבה.

על פי כתב האישום, מיוחס לנאשמת כי בשנת 2003, במספר הזדמנויות, גנבה מביתה של הגב' אורלי חגי (להלן: המתלוננת) תכשיטים שונים.

טרם הגשת כתב האישום, הוחלט ע"י משטרת ישראל לסגור את התיק כנגד הנאשמת מאחר ונמצא כי נסיבות העניין אינן מצדיקות העמדה לדין.

על החלטה זו הוגש ערר מטעם ב"כ המתלוננת- הערר התקבל ע"י פרקליטות המדינה והוחלט כי על המשטרה להגיש כתב אישום.

בתאריך 21.01.2007 הוגשה, ע"י ב" הנאשמת, בקשה לעיכוב הליכים ליועמ"ש, באמצעות רל"ת נגב.

במהלך תקופה של למעלה משלוש שנים, נתבקש ביהמ"ש לדחות את מועד הקראת כתב האישום שוב ושוב, בשל הטענה כי טרם ניתנה החלטת היועמ"ש לבקשת הנאשמת לעיכוב הליכים.

בתאריך 07.03.2010 נודע לביהמ"ש מפי ב"כ הצדדים כי בשל תקלה, לא טופלה הבקשה לעיכוב הליכים וכלל לא הועברה ללשכת היועמ"ש.

על אף הכשל החמור, ניתנה למאשימה דחייה אחרונה עד לתאריך 02.07.2010 על מנת להסדיר את הנושא.

על אף החלטת ביהמ"ש לא טופלה הבקשה לעיכוב הליכים ולא ניתנה תשובת המאשימה עד למועד הדיון האחרון.

לטענת ב"כ הנאשמת, יש להורות על ביטול כתב האישום מטעמי "הגנה מן הצדק" שכן התנהלות המאשימה גורמת עינוי דין לנאשמת, הנאלצת אף להשקיע אמצעים ומאמצים בניהול ההליך הנמשך זמן בלתי סביר בשל מחדלי המאשימה.

דיון ומסקנה

דוקטרינת "הגנה מן הצדק" מעוגנת בסעיף 149(10) לחוק סדר הדין הפלילי (נוסח משולב) התשמ"ב-1982 הקובע כי לאחר תחילת המשפט רשאי הנאשם לטעון טענות מקדמיות, ובהן טענה כי הגשת כתב האישום או ניהול ההליך הפלילי עומדים בסתירה מהותית לעקרונות של צדק והגינות משפטית.

בע"פ 4885/02 מ"י נ' בורוביץ נקבע כי עיקר עניינה של ההגנה מן הצדק הוא בהבטחת קיומו של הליך פלילי ראוי, צודק והוגן ועל כן ניתן להחיל הגנה זו בכל מקרה שבו קיומו של ההליך הפלילי פוגע באופן ממשי בתחושת הצדק וההגינות כפי שזו נתפסת בעיניו של ביהמ"ש.

בנוסף נקבע כי מטרת החלתה של ההגנה היא לעשות צדק עם הנאשם ולרוב תיוחס הפגיעה בצדקתו ובהגינותו של ההליך הפלילי להתנהגות נפסדת של הרשויות, לרשלנותן או אף לנסיבות שאינן תלויות ברשויות אולם מחייבות מסקנה כי במקרה הנתון לא יהיה ניתן להבטיח לנאשם קיום משפט הוגן או שקיומו של ההליך הפלילי יפגע באופן ממשי בתחושת הצדק וההגינות .

וכן נקבע בע"פ 4596/05 זאב רוזנשטין נ' מדינת ישראל:

"... במובנה הנפוץ, דוקטרינת ההגנה מן הצדק מאפשרת לבית-המשפט לבטל אישום, בשל כך שלא ניתן להבטיח לנאשם משפט הוגן, או שההעמדה לדין פוגעת בעקרונות הצדק... ההצדקה המרכזית לשימוש בסמכות זו הנה הרצון להבטיח, כי רשויות החוק ינהגו באופן ראוי, כמתחייב ממעמדן כגוף שלטוני. היא נועדה לשמש בלם לפעילות אכיפה שלוחת-רסן, עיוורת לאינטרסים זולתה, המתכחשת לזכויות הנאשם ולערכים של שלטון-חוק. זוהי סמכות יוצאת דופן, וכך גם הנסיבות המצדיקות את הפעלתה. היא משלבת בתוכה מארג מורכב של ערכים מתחרים: קידום האינטרס הציבורי שבהעמדה לדין של עברינים, בצד ההכרח להקפיד בזכויות הנאשם; הרצון להגיע לחקר האמת, אך לא בכל מחיר; הגנה על ביטחון הציבור, בצד החובה לשרש שימוש לרעה בכוח שלטוני. על בית-המשפט, הבוחן אם קמה לנאשם הגנה מן הצדק במקרה פלוני, ליתן דעתו לאיזון עדין ומורכב זה, שעל עיקריו עמדנו לא מכבר בפרשת בורוביץ הנ"ל..."

אין חולק כי במקרה דנן אירע פגם- למעלה משלוש שנים לא הועברה בקשת הנאשמת לעיכוב הליכים לידי היועמ"ש.

בהתאם למבחן שנקבע בע"פ בורוביץ' דלעיל, שקלתי בדבר ומצאתי כי יש בקיומו של ההליך הפלילי משום פגיעה חריפה בתחושת הצדק וההגינות, בשים לב לכך שמדובר בכתב אישום שהוגש בשנת 2005 על אירוע המיוחס לנאשמת משנת 2003.