מ.י. לשכת תביעות מרחב נגב - באר שבע נ' זנון(עציר)

גזר דין

גזר דין זה מתיחס בעיקר לאישומים שבתיקים פ.ל. 69/09, פל 96/09 , ו - 2958-06-10 כולם של בית משפט זה וכן ל- ת. 2364/07 ו – ת. 3065/07 שצורפו בדיון האחרון.

ב- פ.ל. 69/09 הואשם הנאשם כי ביום 14.1.07 נהג את רכבו בבאר שבע בהיותו פסול מלנהוג ע"י משרד הרשוי מסיבה רפואית, ללא רשיון נהיגה תקף מ – 06/04 וללא ביטוח תוך שמציג בפני השוטר רשיון נהיגה מזוייף.

ב – פ.ל. 93/09 הואשם כי ביום 24.10.09 נהג ברכב בכביש 227 באיזור נחל צין בהיותו פסול מלנהוג, הן ע"י משרד הרשוי והן ע"י בית המשפט, ללא רשיון נהיגה תקף מ – 2004 ואף התיר לנהגת בלתי מורשית לנהיגה לנהוג ברכבו.

ב תיק 2958-06-10 הואשם כי ביום 8.6.10 בהיותו פסול מלנהוג, הן ע"י משרד הרשוי והן ע"י בית המשפט והן במסגרת דיון מעצר במסגרת ב.ש. (ב"ש) 2932/09 , נהג את רכבו בכביש 40 סמוך לצומת הנגב לכיוון ירוחם.

התיקים 2364/07 ו – 3065/07 מתיחסים לעבירות שבוצעו ביום 19.11.06.

ביום 25.2.10 בהיות הנאשם מיוצג אז ע"י עו"ד אלקרינאוי, הודה באישומים שבתיקים פ.ל. 69/09

ו – 93/09 והתיקים נדחו ליום 11.7.10 לקבלת תסקיר שירות המבחן תוך שהוזהר הנאשם כי "אין בכך כל רמז לתוצאה הסופית של המשפט".

ביום 24.8.10 הודה הנאשם וצירף גם את האישום שבתיק 2958-06-10 ואחרי שמיעת טיעונים לעונש ולבקשת ב"כ הנאשם נדחה התיק שוב, הפעם לקבלת חוו"ד הממונה על השירות, שוב תוך מתן הסבר כי בית המשפט אינו נותן בכך כל רמז לתוצאה הסופית של המשפט (עמ' 9).

חוו"ד הממונה אכן הוגשה לבית המשפט, לפיה אין הנאשם כשיר לבצע עבודות שירות.

הנאשם מחזיק ברשיון נהיגה משנת 1994. הרשיון פקע ב - 2004 ואילו ב - 2005 נפסל הנאשם ע"י משרד הרשוי בשל חוסר התאמה אישיותית לנהיגה. הוא צבר לחובתו לא פחות מ – 87 הרשעות קודמות במגוון רחב של עבירות , כולל לפחות 3 פסילות בפועל ועוד 9 הרשעות בגין עבירות שבוצעו אחרי פקיעת רשיון נהיגה שלו.

בנוסף, יש לנאשם הרשעה בפלילים בגין עבירת על פק' הסמים המסוכנים והפרעה לשוטר בעת מילוי תפקידו.

קצינת המבחן תיארה את מצבו הרפואי של הנאשם, מגבולותיו הפיזיים, התיחסה לתחושת הנאשם שיזכה ליחס סלחני נוכח מצבו הרפואי ובסוף, לא באה בכל המלצה טיפולית או שיקומית.

במסגרת המעצר שבא בעקבות מעשיו שבתיק 2958-06-10 קבע בית המשפט העליון ב – בש"פ 5424-10 כי :

"ולעובדה שפעם אחר פעם הוא מפר את האיסור שהושת עליו לנהוג ברכב מנועי, ענין זה מצא את ביטויו גם במסקנת שירות המבחן שהעורר מתקשה לכבד את החוק וממשיך לנהוג למרות האיסור המפורש לכך ".

המאשימה הגישה את סיכומיה בכתב יחד עם השלמה בעל פה בצירוף אסופה של פסיקה ועתרה להטלת עונשים מחמירים ומכאיבים מכל הבחינות נוכח מעשיו החוזרים של הנאשם.

מאידך, עשתה ב"כ הנאשם כל מאמץ לשכנע את בית המשפט כי יש מקום להסתפק עם תקופת המעצר , לחילופין לגזור עליו עונש מאסר בדרך של עבודות שירות (אם היה כשיר לכך ) בנוסף למרכיבי ענישה נוספים מרתיעים ש"יאפשרו לנאשם להוכיח עצמו הפעם ולפתוח דף חדש בחייו".

עוד נטען כי אין לנאשם מאסר מותנה בכלל ולפי פסיקת רע"פ 6115/06 אבו לבן נ' מ"י חובה לבחון כל מקרה לפי נסיבות המיוחדות של כל מקרה בניפרד.

אלא לצד הקביעה באותו פסק דין כי הענישה תמיד תיהיה אינדיבידואלית, גם נקבע כי נסיבות אישיות של הנאשם אינו השיקול המרכזי וכי "השיקולים הנוספים הבאים בחשבון הם הרצון להתמודד עם התופעה של נהיגה בזמן פסילה, שעל חומרתה הרבה כבר עמדתי והצורך לשגר מסר עונשי חד וברור כדי להרתיע את ציבור הנהגים".

עוד נאמר באותו פסק הדין כי :