מ.י. לשכת תביעות מרחב נגב - באר שבע נ' בן פורת

הכרעת דין

כנגד הנאשם הוגש כתב אישום המייחס לו עבירות של קשירת קשר לביצוע פשע, ניסיון קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות וידיעות כוזבות.

עפ"י עובדות כתב האישום במהלך חודש יוני 2005 קשר הנאשם ביחד עם ע.ת 4 קשר במסגרתו תשכפל את מפתח רכב, תשאירו בתוך הרכב וכן את הרכב פתוח וכך רכבה ייגנב ע"י אדם שזהותו אינה ידועה, לצורך גביית כספי ביטוח. במסגרת הקשר סיכם הנאשם עם ע.ת 4 כי תעביר לרשותו סכום של 3,000 ₪. בתאריך 23/06/05 סמוך לשעה 8:00 התקשר הנאשם לע.ת 4 והדריכה היכן להחנות את הרכב {ברחוב יאשיהו 25 ערד}, להותירו פתוח ואת מפתח הרכב בפנים ולעזוב את המקום. ע.ת 4 עשתה כדברי הנאשם והרכב נלקח מהמקום ע"י אדם שזהותו אינה ידועה למאשימה. סמוך לשעה 15:30 בתחנת המשטרה בערד מסרה ע.ת 4 לשוטר תלונה כי רכבה נגנב וזאת כשהיא יודעת שהתלונה כוזבת. במעשיהם נטען בכתב האישום כי ניסו הנאשם וע.ת 4 לקבל עבור ע.ת 4, במרמה את כספי הביטוח בגין גניבתו הלכאורית של רכבה.

במענה לכתב האישום, כפר הנאשם באמצעות סנגורו בעובדות כתב האישום. נטען כי הוא לא מעורב בקבלת דבר במרמה וגם בידיעות הכוזבות. המדובר ברכב שלא שייך לו, הוא מכיר את ע.ת 4 והוא אכן הציע לה עזרה בתיקון הרכב.

במסגרת פרשת התביעה העידו ע.ת 1- חוקר בתחנת ערד, ע.ת 2- פואד עאסלה וע.ת 4- זיווה זאב בעלת הרכב. במסגרת פרשת ההגנה העיד הנאשם.

מטעם המאשימה הוגש ת/1 – הודעת ע.ת 4 מיום 23/06/05 . ת/2- הודעתו של הנאשם מיום 23/06/05. הודעתו של ע.ת 2 מיום 7/07/05. כן ובהסכמה הוגש דוח הפעולה שערך ע.ת 3, הוגש וסומן ת/4. מטעם הנאשם לא הוגשו מסמכים.

כל צד הגיש סיכומים בכתב מטעמו.

המחלוקת בין הצדדים עובדתית ביחס לאופן התרחשות האירוע ונסיבות הימצאות הרכב ברשות הנאשם. לגרסת המאשימה, הנאשם ביחד עם המתלוננת קשרו קשר לגניבת הרכב לצורך גביית כספי הביטוח. נטען כי על בסיס עדותה של ע.ת 4 שנתמכה שבגרסת ע.ת 2 ועל רקע סתירות בגרסת הנאשם, הוכחו יסודות העבירות המיוחסות לנאשם.

לגרסת הנאשם, הרכב נמסר לו על ידי ע.ת 4 לצורך תיקונו, כשבשלב מסוים הרכב נגנב בנסיבות בהן נוהג ברכב אדם אחר, לבקשתו לצורך הבאתו למוסך. נטען כי עדותה של ע.ת 4 אינה עקבית בפרטיה המהותיים, נסתרה על ידי עדות ע.ת 2 כך שבהתבסס במכלול הראיות קיים הספק הסביר להרשעתו.

התשתית הראייתית נסמכת על עדויות הצדדים, כך שההכרעה בתיק בעיקרה על בסיס מידת האמון שיש ליתן בגרסה זו או אחרת, תוך בחינת גרסתם במבחני ההיגיון, השכל הישר השוואתם הפנימית והחיצונית.

לאחר בחינת מכלול הראיות , הקשר הדברים, והתרשמותי מהעדים, החלטתי להעדיף את עדותה של ע.ת 4 על פני עדותו של הנאשם וזאת בשל הנסיבות שיפורטו להלן.

מחד ניצבת עדותה של בעלת הרכב {ע.ת 4} והודעתה במשטרה:

עדותה היתה כנה, ברורה, הגיונית, מתאימה להקשר הדברים וניכרו בה אותות האמת, שכן העידה שלא על דרך ההגזמה או ההקצנה, מבלי להפחית מחלקה הלא מבוטל באירוע.

עדותה בבית המשפט ביחס לאירוע ולמעורבים תאמה את גרסתה במשטרה, תוך שהיא משיבה לשאלות ומספקת הסברים לחלקים בעייתיים בהודעתה במשטרה.

הטענה לפיה בתחילה לא קשרה את הנאשם לשיחת הטלפון בה נתבקשה להשאיר את מפתחות הרכב מתחת לשטיח {אלא בדואי}, אין בה בנסיבות העניין בכדי להחליש את עדותה ולפגום באמינותה. העדה סיפקה הסבר אמין {לפיה חששה, היתה מבולבלת, בלחץ} הן במשטרה והן בבית המשפט, והתרשמתי כי אין המדובר בסתירה מהותית, כי אם בשינוי טבעי והגיוני המאפיינים עדויות שנגבות ממי שמעורב ישירות באירוע תחת לחץ וחשש להפללת מעורבים נוספים.

לא הוכח כל מניע מצידה להפללת הנאשם. המדובר בהיכרות שלא הוכחשה, במעורבות שלא הוכחשה פרט לנתונים מסבכים, כשעצם מסירת הגרסה במשטרה תוך הוספת מעורבים נוספים, מסבכת את ע.ת 4 עצמה.

מאידך, ניצבת עדותו של הנאשם והודעותיו במשטרה:

עדותו של הנאשם לא היתה עיקבית, אינה מתיישבת עם גרסאותיו במשטרה, אינה הגיונית ואינה נתמכת ביתר הראיות.

עדותו בסתירה מהותית לגרסתו במשטרה, מבלי שניתן הסבר סביר ומבוסס לשינוי הגרסה, כך ביחס לנסיבות הגעת המפתח אליו- ישירות מע.ת 4 או דרך ע.ת 2, במקום עבודתה או במסעדה של ע.ת 2 . התרשמותי כי גרסאותיו השונות הנוגעות לשאלה ממי קיבל את המפתח, מתי והיכן, נועדו להרחיק עצמו מהאירוע והתאמת גרסתו, ככל שניתן, בהתאם להתפתחויות בתיק במטרה למזער את חלקו. ריבוי הגרסאות והעדר העקביות בסוגיות אלו מחלישות ופוגעות באמינותו.

הנאשם קושר עצמו לרכב במועד האירוע, שכן אין מחלוקת כי הוא היה האחרון שנמצא ברכב וכי הוא זה שהבחין ברכב בצידי הכביש בסמוך לניידת משטרתית וכי הוא זה שביקש מע.ת 4 להתקשר למשטרה ולדווח על גניבת הרכב.