מ.י. לשכת תביעות ירושלים (פלילי) נ' רשק

בפני

כב' השופטת אילתה זיסקינד

הכרעת דין

הרקע וההליך

1.הנאשם מואשם בעבירה של הסעה שלא כחוק, בכך שביום 26.3.07, בשעה 17:00 בציר עטרות בירושלים, הוא הסיע בתשלום את עלי ג'פרי שהינו תושב האיזור, ששהה בישראלי בניגוד לחוק, מאיזור התעשייה בעטרות, לכיוון קלנדיה.

2.הנאשם לא הכחיש כי מדובר בנוסע שהוא תושב זר שנכנס לישראל שלא כדין, אלא טען כי בנסיבות המקרה באותו יום הוא לא בדק אותו ולא חשד בו ולא יכול היה לחשוד בו, כיוון שהוא מכירו מזה שנים כעובד במאפיה בעטרות, ומשום שסיכם עם בעל המאפיה כי יסיע אותו בסיום העבודה ב-15:30, יחד עם עוד 4 עובדי המאפיה האחרים מאיזור התעשייה עטרות לכיוון מחסום קלנדיה, לאחר שהבין ממנו כי כל הנוסעים מסודרים במסגרת עבודתם עם אישורים, ובעל המאפיה אמר לו בזמנו כי אין לו מה לדאוג. בנסיבות אלה לא היה מקום כי יחשוד בנוסע הזר שאין לו אישור שהיה שלא כדין בישראל. הנאשם טוען כי במשך כ-56- חודשים הוא מסיע את עובדיו בתיאום עם בעל המאפיה.

3.בהסכמת הצדדים, ולאור העובדה כי חולק שהנוסע היה תושב זר ללא אישור שהייה כדין בישרל, לא נדרשה התביעה להביא את עדיה, הוגשו בהסכמה המסמכים בדבר העדר אישור השהייה בישראל כדין לנוסע, הודעת הנאשם, דו"ח העימות בינו לנוסע ודוחות הפעולה והעיד רק הנאשם.

גרסת הנאשם

4.הנאשם העיד כי מאז שהיה ילד, הוא מכיר את הנוסע כעובד המאפיה, הוא מכיר גם את המאפיה וקונה בה. באחת הפעמים בהיכנסו למאפיה, שאל אותו בעל המאפיה, דיויד, אם הוא פנוי בשעה 15:30 כדי לאסוף את עובדיו ולהסיעם למעבר קלדניה, הנאשם הסכים לכך וסיכם עם בעל המאפיה שמדי יום הוא יסיע בשעה זו את עובדיו למחסום קלנדיה. כך נהג הנאשם במשך כ-5 חודשים, לאחר שקודם ביקש לראות את האישורים ובדק אותם: "כולם יוצאים ביחד בחזרה וזה כמעט במשך 5 חודשים...אבל בהתחלה כשבפעם הראשונה נסעו איתי ביקשתי לראות את האישורים, איך שבעל הבית שלהם אמר שהם מסודרים. מדובר באישורי שהייה. כולם הציגו לי אישורים והבעל הבית שלהם עמד לידי כשראיתי את האישורים" (ראה עמ' 1 ש' 25-28 לפרו').

5.לטענת הנאשם, הנוסע שנתפס ברכבו עובד כ-9-10 שנים במאפיה, הוא מוכר וידוע במקום כעובד בכיר ולדבריו: "הוא מנהל העבודה שם. הוא אומר לעובדים באיזה שעה ולבוא ומה לעשות" (ראה עמ' 2 ש' 2 לפרו').

דיון

6.לאחר שבחנתי את חומר הראיות שלפניי, אני דוחה את גרסת הנאשם כי לא עלה כל חשד שהצריך בדיקתו את אישור השהייה של הנוסע, ולהלן נימוקיי:

7.הנאשם העיד בביהמ"ש, כי בדק את אישור השהייה של הנוסע לפני 5 חודשים. לטענתו, כל 6 חודשים פג תוקף האישורים ומוציאים אישור שהייה חדש. דע עקא, שבהודעתו המשטרה הוא אמר (בשורה 37) כי היה זה לפני 5-6 חודשים, כך שהרושם הוא שהנאשם עצמו לא ידע בדיוק את הזמן שחלף מאז החל בהסעתם ובדק את אישורי השהייה, וייתכן בהחלט כי חלפו 6 חודשים, שהם הזמן שלדעתו היה עליו לבדוק קיומו של אישור שהייה חדש.

8.מכל מקום, הנאשם לא הרים את הנטל להוכיח טענתו כי הכלל הנוהג הוא כי לאחר 6 חודשים, פג תוקפו של כל רישיון שהיה בישראל, ולא לפני כן, כאילו מדובר בכלל ברזל, ולא באישורים שניתנים לפי הצורך והנסיבות, וגם לא הוכיח בראיה אובייקטיבית כי הסיעם פחות מ-6 חודשים.

9.יתירה מכך, טענת הנאשם בביהמ"ש, כי בדק את רישיון השהייה של התושב הזר לפני שהחל בהסעותיו, אינה מתיישבת עם אישור השהייה של הנוסע - ת/6 לפיו תוקפו פג ביום 25.12.93, ולא עם דו"ח העימות - ת/5, בו צויין בהערת החוקר, כי אישור השהייה של הנוסע עלי ג'פרי, הינו משנת 1993, המעידים כי תוקפו פג לפני שנים. די בכך כדי ללמד כי הנאשם לא בדק מלכתחילה את אישור השהייה של הנוסע, וגירסתו כי בדק שיקרית, אחרת היה רואה כי תוקפו פג והיה עליו להימנע מלהסיעו מלכתחילה ולא להסיעו במשך 5-6 חודשים.

10.טענת הנאשם כי בעל המאפיה הרגיעו כי לכל העובדים אישורים מסודרים, אינה אמינה בעיני ומכל מקום אינה פוטרת את הנאשם לבדוק כל נוסע בנפרד, כפי שטען כי עשה בביהמ"ש. הנאשם לא טרח כלל להביא לעדות את בעל המאפיה דיויד (ראה עמ' 1 ש' 19 לפרו'), עימו סיכם כי יסיע מדי יום את עובדיו למחסום קלנדיה, בתום העבודה, על מנת לתמוך עדותו, כי אמר לו שכל האישורים של העובדים מסודרים ותקינים. אולם, בכל מקרה לא היה מקום להסתפק באמירתו בעלמא כי האישורים לעובדים מוסדרים, בלי לבדוק, משום שלא הייתה כל מניעה כי הנאשם עצמו יבדוק במו עיניו את אישורי הנוסעים אותם הוא מסיע ברכבו, מה עוד שמדובר בהסעה בתשלום במשך מספר חודשים לא מבוטל. מדובר בתקופה ממושכת שבמהלכה יכול וצריך היה הנאשם לבצע ולו בדיקה אחת וגם לערוך לעצמו רישום מתי פג תוקפו של כל אישור שהייה של כל אחד מהעובדים שהוא מסיע, שכן לא מתקבל על הדעת שכל העובדים שהסיע החלו לעבוד באותו יום.

11.מכל האמור לעיל עולה, כי לא רק שהנאשם לא תמך עדותו בראייה אובייקטיבית כלשהי, כי הוא מסיע את הנוסע מזה 5-6 חודשים ממקום עבודתו על פי סיכום עם המעביד, אלא הנאשם לא עשה בפועל את הבדיקה ולו הראשונה המתחייבת מצידו כדי לוודא מה כתוב באישור השהייה של אותו נוסע, במשך 5-6 חודשים. העובדה כי לנוסע שלפנינו היה אישור שהייה ישן משנת 1993 בלבד, והוא לא חודש, מלמדת כי לא נעשתה כל בדיקה מטעם הנאשם.

לא זו אף זו, גרסת הנאשם אינה אמינה, שכן, בהודעתו במשטרה ת/7, הוא טען כי ראה את אישור הנסיעה של אותו נוסע:

"ש. האם אתה יודע שאין לו אישור ?

ת. לא אני לא יודע, אני יודע שיש לו אישור