מ.י. לשכת תביעות ירושלים (פלילי) נ' טדסה

בפני

נשיאה שולמית דותן

הכרעת דין

1.כתב האישום שהוגש נגד הנאשם מייחס לו עבירת איומים, לפי סעיף 192 לחוק העונשין התשל"ז-1977 (להלן – החוק).

2.על פי המפורט בכתב האישום, ביום 3.3.06, בשעת צהרים, בביתו בשכונת נוה יעקב בירושלים, איים הנאשם על אשתו ס' (להלן – המתלוננת) בפגיעה שלא כדין בגופה בכוונה להפחידה. נטען, כי הנאשם נטל בידו סכין מטבח ואמר למתלוננת: "אני אהרוג אותך".

3.כתב האישום המקורי בתיק הוגש ביום 11.4.2007. הנאשם אותר והוזמן כדין לדיון ביום ההקראה, בתאריך 18.2.2008 בו בוצעה הקראת כתב האישום והנאשם מסר את תשובתו לאישום. הנאשם כפר כפירה מוחלטת בעובדות כתב האישום. בדיון נוסף, שהתקיים ביום 8.9.2008, חזר הנאשם על כפירתו בעובדות כתב האישום, והתיק נקבע להוכחות.

במועד שנקבע לשמיעת ההוכחות, ביום 10.12.2008, הודיעו הצדדים, כי הגיעו להסדר, שעל פיו כתב האישום יתוקן, הנאשם יודה בעובדות כתב האישום המתוקן. הצדדים הסכימו, כי לפי שעה ייקבע רק שהנאשם ביצע את העבירה, מבלי שבית המשפט יידרש לשאלת הרשעתו. במקביל, יישלח הנאשם לקבלת תסקיר שירות המבחן, ובמידה שהתסקיר יימצא חיובי ובהתאם להמלצת שירות המבחן, תמליץ התביעה לבית המשפט להימנע מלהרשיעו.

בא כח הנאשם הסביר לנאשם את הסדר הטיעון בשפת אמו – השפה האמהרית, והוא אישר את פרטיו. הנאשם אישר כי הבין את פרטי ההסדר, והודה בעובדות כתב האישום המתוקן. לאחר מכן, ניתנה הכרעת דין בהתאם להודאת הנאשם, שבמסגרתה קבעתי כי הנאשם ביצע את העבירה שיוחסה לו, אך בהתאם להסכמת הצדדים, נמנעתי באותו שלב מהרשעתו. הנאשם נשלח לשירות המבחן לצורך קבלת תסקיר בעניינו.

לקראת הדיון שנועד לשמיעת ראיות הצדדים וטענותיהם לעונש הוגש תסקיר שירות המבחן, ממנו עלה, כי הנאשם חזר בו מהודאתו. כן עלה מהתסקיר, כי בהמשך התהליך סירבו הנאשם ואשתו לשתף פעולה עם שירות המבחן, ולפיכך נמנע שירות המבחן ממתן המלצה בעניינם.

בדיון שהתקיים ביום 10.6.2009 תלה הנאשם את סירובו לשתף פעולה עם שירות המבחן בקיומו, לכאורה, של קשר משפחתי בין קצינת המבחן לבין המתלוננת, טענה שהתבררה כבלתי נכונה.

לאחר שהנאשם לא שיתף פעולה עם שירות המבחן גם בפגישות הבאות, אשר נועדו לצורך גיבוש תסקיר משלים בעניינו, הגיעו הצדדים להסכמה, על פיה הנאשם יורשע ויוטל עליו עונש מאסר על תנאי, כאשר הצדדים יטענו בצורה חופשית לעניין הטלת קנס על הנאשם.

הנאשם אישר את דברי בא כחו, ובהתאם להודאתו בעובדות כתב האישום, הוא הורשע בעבירה שיוחסה לו בכתב האישום המתוקן. הצדדים השלימו את טיעוניהם לעונש, ולנאשם ניתנה הזדמנות לומר את דברו בטרם יינתן גזר הדין. אלא שמדברי הנאשם עלה כי הוא אינו שלם עם הודייתו ואינו מודה בעבירה.

בתגובה לשאלות בית המשפט, הכחיש הנאשם שאיים על המתלוננת, וטען, כי המתלוננת משתמשת בהליך הפלילי להשגת מטרותיה. הוא הסביר, כי הסכים להודות במיוחס לו, רק כדי להימנע מניהול ההליך, אולם לאמיתו של דבר, אין הוא שלם עם המהלך. בהתאם לדבריו, ביטלתי את ההרשעה, והתיק נקבע – שוב – לשמיעת כל הראיות ביחס לעובדות כתב האישום המקורי.

4.העידו לפני המתלוננת, אחותה והנאשם וכן הוגשו הודעות כולם.

5.עדות המתלוננת

לפי עדות המתלוננת, ביום שישי שחל ביום 3.3.2006, פרץ ויכוח בינה לבין הנאשם שנסב על מצבם הכלכלי ובמיוחד – על הוצאה כספית שהוציאה, ואשר לדעת הנאשם היתה מוגזמת ובלתי נצרכת.

המתלוננת סיפרה, כי מספר שבועות קודם לכן היא ביקשה מהנאשם לקנות ארון לביתם, אך הוא סירב. לאחר מכן, נטל הנאשם את כל כספם המשותף ונסע למשפחתו באתיופיה. הוא חזר לישראל ביום שלישי, 28.2.2006, וביום שישי, בעת שגם אחותה נמצאה יחד עמם בבית, הודיעה לו, כי רכשה עבורם בכספה ארון לבית. דבריה הכעיסו את הנאשם והוא נכנס אחריה למטבח ואמר לה: "אני אהרוג אותך, למה קנית" (עמ' 4, ש' 2), וגם: "אני אהרוג אותך. יבוא הארון, אני אהרוג אותך" (עמ' 1, ש' 24).

לדברי המתלוננת, בשלב זה נטל הנאשם סכין והניף אותה לעברה בתנועה מאיימת, אולם בתנועה מהירה היא הצליחה לאחוז בידו ולבלום את תנועתו, וכתוצאה מכך נפלה הסכין מידו: "הוא רצה לדקור אותי בראש ואני תפסתי לו את היד ונפל לו הסכין" (עמ' 2, ש' 2-3); וכן: "בימין שלי אחזתי בידו הימנית" (עמ' 3, ש' 12).

מתיאור הדברים בעדותה עולה, כי האירוע כולו ארך שניות ספורות, אך לדבריה, באותם רגעים היא חשה מפוחדת ומבוהלת: "כן פחדתי. כל הגוף שלי רעד... אני צעקתי" (עמ' 3, ש' 14). לדבריה, תחת הרושם הטראומטי שהותיר אצלה האירוע, יצאה מהבית, והלכה יחד עם אחותה לבית אחיה, שגר סמוך להם. ואולם, רק למחרת, הגיעה לתחנת המשטרה כדי להתלונן ולמסור את גרסתה.

6.עדותה של ה'