החלטה
1.התנגדויות המבקשים לביצועם של שיקים בסכום כולל של כ-50,000 ₪, אשר הוצגו לפירעון בגין חוב נטען של המבקשת 1 (המבקשים 2 ו-3 הינם ערבים לפירעון השיקים), עפ"י כרטסת הנהלת חשבונות של המשיבה, בסך של כ- 44,000 ₪.
המדובר בשני שיקים שנמסרו לביטחון, האחד על סך של 20,000 ₪, שנמסר כפי הנראה בשנת 2009, והשני על סך 10,000 ₪, שנמסר כפי הנראה בשנת 2008 (בתיקי הוצל"פ 12-16060-13-6 ו- 12-16061-13-7, בהתאמה).
בנוסף, ועפ"י הרישום בבקשת הביצוע נשוא תיק הוצל"פ 12-16063-13-9, המדובר בשלושה שיקים נוספים ע"ס 6,652 ₪ כל אחד, ואולם בתיק מצוי עותק של שני שיקים בלבד בסך של 6,652 ₪ כל אחד, וגם בדף החשבון המצורף להתנגדות נראית החזרה של שני שיקים בלבד.
המבקשים טוענים כי לא היה מקום כלל להפקדת השיקים שניתנו לביטחון, בסך של 20,000 ₪ ובסך של 10,000 ₪, שכן לא קיים חוב אשר חייבים הם למשיבה ואשר לא שולם, וזאת כנלמד מכרטסת הנהלת החשבונות של המבקשת 1, המנוהלת ע"י הנהלת חשבונות מטעמה ומפוקחת ע"י משרד רוה"ח פרג ושות' (כעדות המבקשת 3). עותק הכרטסת צורף להתנגדות.
המבקשים טוענים כי הדבר מעיד על חוסר של חשבוניות בהנהלת החשבונות של המבקשת 1, אשר לא הומצאו למבקשת 1 כלל, וכן על תמיכה בטענתם כי לאחר שורת הזכות בכרטסת של המבקשת 1, כלל לא הזמינה המבקשת 1 סחורה מהמשיבה, ולפיכך כאמור, לא היה כל מקום לחיובה.
באשר לשני השיקים הנוספים, מודים המבקשים כי אמנם קיים חוב בסכום זה, בסך כולל של 13,304 ₪ (6,652 ₪ כל שיק), אולם טוענים לקיזוז סך של 5,994 ₪, בגין 324 ארגזים שהוחזרו למשיבה אך לא זוכו (חישוב לפי מחיר של 18.5 ₪ לארגז, כולל מע"מ).
החלטה זו ניתנת לאחר דיון שהתקיים בשלושת ההתנגדויות בפני, במסגרתו נחקרו המבקשים 2 ו-3, והצדדים סיכמו טענותיהם.
2.כידוע, הלכה היא כי בשלב בו שוקל בית המשפט האם ליתן למבקש רשות להתגונן, מוטל על מבקש הרשות עול הוכחה מצומצם, במסגרתו לא נשקלים שיקולי מהימנות, לא נבדקות הראיות לגופן והרשות ניתנת מקום שאין הגנתו של המבקש קורסת בחקירתו הנגדית או מתמוטטת נוכח החומר הקיים, ואף אם נותרת היא בגדר הגנה בדוחק.
כלל ידוע הוא כי הדיון בבקשת הרשות להתגונן אינו יכול לבוא במקום המשפט, וכי רק אם ברור הדבר ונעלה מספק, שאין לנתבע כל סיכוי להצליח בהגנתו, רק אז תידחה התנגדותו.
אפנה לאמור בספרו של א' גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי, מהד' עשירית, מעמ' 402:
"בהליך שבו נדונה בקשת רשות להתגונן, די אם הנתבע מראה הגנה לכאורה; אין בודקים בשלב זה כיצד יצליח להוכיח את הגנתו ואין בודקים את טיב ראיותיו. כך, למשל, אין בודקים אם בידי הנתבע מצויה ראיה בכתב להגנתו כנגד הראיה בכתב של התובע. כשנתבע טוען טענה בעל פה כנגד מסמך יש ליתן לו רשות להתגונן (בהנחה שמראה הגנה לכאורה), שכן אין למנוע ממנו להעלות טענה טובה מטעמים שבדרכי הוכחה בלבד".
כן, ר' האמור בספרו של ד"ר יואל זוסמן, סדרי הדין האזרחי (מהדורה שביעית) בעמ' 675:
"סדר הדין המקוצר משמש את המטרה למנוע דיון בתובענה רק אם ברור הדבר ונעלה מספק, שאין לנתבע כל סיכוי להצליח בהגנתו; אין לקבוע שהעניין הוא כך אלא אם תצהיר הנתבע לא גילה "הגנה לכאורה". הדיון בבקשת הרשות להתגונן אינו יכול לבוא במקום המשפט. הטעם הוא, שמצד התובע לא הוגשה לבית המשפט כל ראיה שהיא. אפילו המסמך המשמש ראיה לתביעה לא אומת בשבועה, והוא יכול להיות מזוייף".
ר' גם ע"א 9654/02 חב' האחים אלפי בע"מ נ' בנק לאומי לישראל, פ"ד נט (3) 41.
כן, ר' האמור בע"א 517/87 ליאון פטלז'אן ואח' נ' בנק איגוד לישראל (ניתן ביום 25.11.93, לא פורסם):
"אין צורך להגיע למסקנה שלנתבע סיכוי טוב בהגנתו; מספיקה המסקנה, שאם תתקבל גרסת הנתבע כמהימנה – אזי יש לו סיכוי כלשהו להצלחה. לטובת התובע ניתן לפסוק רק, כאשר אין ספק בכך, שאין לנתבע הגנה כלשהי, ולא התעורר כל נקודה הגיונית, שאפשר לטעון לטובת הנתבע."
3.בענייננו, המדובר בצדדים קרובים לשיקים ולפיכך, רשאים המבקשים להעלות טענות הגנה שמקורן בעסקת היסוד.
יש לזכור, כי בשלב זה על בית המשפט להימנע מקביעת עובדות, או מבירור המצב הקיים לאשורו, וככל שמבקש הרשות מאשר בחקירתו טענותיו בתצהיר, יש ליתן לו הרשות. חקירת המבקש נועדה להביא את המצהיר לנסיגה מן הגרסה האמורה בתצהירו, כלומר להציל מפיו מידע שימוטט את ההגנה על פי התצהיר, וככל שהדבר לא הושג והמצהיר עומד על טענותיו, אין מקום להמשך בירור במסגרת הבקשה, שכן זו אינה באה במקומו של המשפט עצמו.
ר' האמור בעניין זה בע"א 3300/04 צול ניהול פרויקטים בע"מ נ' בנק המזרחי המאוחד בע"מ, ניתן ביום 9.12.09, לא פורסם.