רקע
1.בפני בקשה לפיצוי בגין מעצר שווא, לפי סעיף 38(א) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), תשנ"ו-1996 (להלן: "החסד"פ"), (להלן: "הבקשה").
2.החשוד (להלן: "המבקש") נעצר ביום שישי ה-5/6/15 בחשד לתקיפה, איומים ומעשה מגונה בכח, לאחר שנחשד להיות מעורב באירוע שהתרחש יום קודם לכן בטבריה.
לאחר מעצרו שהה המבקש לילה במעצר ולמחרת, במוצאי שבת, הובא לדיון במסגרתו ביקשה המדינה להאריך את המעצר ב-6 ימים נוספים לצורך ביצוע פעולות חקירה.
בתום הדיון (במהלכו נחקר נציג המדינה) שוחרר המבקש, ללא תנאים, לאחר שנקבע כי אין בתיק החקירה חומר המקים יסוד ראייתי לכאורה לביצוע העבירות על ידו (ראו החלטת כב' השופטת גלפז מוקדי מיום 6/5/15, להלן: "ההחלטה").
3.טוען הסנגור כי בהתאם לקביעת בית המשפט בדיון הארכת המעצר, לא היה כל יסוד סביר לחשד כנגד המבקש ולפיכך היה מעצרו משולל כל יסוד. עוד טוען הוא כי המשטרה התרשלה שעה שלא ערכה כל פעולת חקירה לפני המעצר, אף לא לאחריו, וכי לו הייתה מבצעת פעולות מינימאליות – בחינת טענת האליבי של הנאשם ומסדר זיהוי – הייתה משחררת את המבקש על אתר. בהקשר זה הודגש כי במסדר זיהוי תמונות שנערך יומיים לאחר שחרורו (8/6/15), אכן לא זוהה המבקש על ידי המתלוננות, וכי פעולה פשוטה זו יכולה הייתה למנוע את הפגיעה המיותרת בחירותו. טוען הסנגור כי המעצר בוצע בחוסר אחריות וללא הפעלת שיקול דעת, וכי חיזוק למתואר נמצא בעובדה שהמבקש נעדר כל עבר פלילי.
אשר למידת הפגיעה ביקש להדגיש את היות המבקש אדם חרדי ושומר שבת, שנאלץ להתנייד במהלך השבת שוב ושוב, ללון בבית המעצר, להיות מוחזק שעות רבות מאחורי סורג ובריח, ולבסוף להשתחרר בשעות הלילה, כאשר אין בידיו כל דרך (תחבורה ציבורית או כסף) להגיע לביתו שבטבריה. בנוסף ביקש להביא בחשבון לא רק את אובדן ההכנסה, כי אם גם את הבושה, עוגמת הנפש והסבל שנגרמו עקב מעצר השווא. לפיכך ביקש לפצות את המבקש בגין מעצרו ובגין הוצאות הגנתו.
4.תגובת המדינה (להלן: "המשיבה") הוגשה ביום 11/8/15, בכתב, מטעמו של קצין החקירות המפקח קוג'אן תחאוחו ממשטרת טבריה (להלן: "התגובה"). בתגובה נכתב כי יש לדחות את הבקשה, בשים לב כי המעצר בוצע תוך הפעלת שיקול דעת והתייעצות. לגופו של עניין צוין כי יום קודם למעצר נתקבל דיווח של שתי צעירות ממנו עלה כי בשעה שיצאו מעבודתן עקב אחריהן גבר כבן 45, וכאשר נכנסו לרכבן תקף את אחת מהן תוך שהוא מפשיל את מכנסיו, נוגע בעצמו, ומנסה לגרור את המתלוננת. השתיים מסרו כי התוקף לבש חולצה לבנה ומכנסי שרוואל לבנים, וכי נראה יהודי ודתי.
הובהר כי על פי תיאור זה עוכב המבקש לחקירה, ונעצר לאחר חקירה ראשונית ממנה עלה כי הוא החשוד התואם לתיאור. לבסוף צוין כי בקשת המעצר הוכנה על פי מספר פעולות החקירה שביקשה המשטרה לבצע, כפי שפורט בדו"ח הסודי שהוגש במעמד הדיון.
5.בהמשך לאמור הוריתי על קיום דיון במעמד שני הצדדים, ועל הבאת תיק החקירה בפני. חרף החלטתי זו לא התייצב נציג המדינה לדיון, והסנגור מסר מפיו כי אינו מתכוון להגיע וכי הוא חוזר על עמדתו כפי שתוארה בתגובה.
דיון והכרעה