מ"ח 2363/16 שלייפר טטיאנה נ' מדינת ישראל

א.        בקשה למשפט חוזר לפי סעיף 31(א) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984, שהגישה המבקשת, אשר הורשעה ביום 12.2.15, לפי הודאתה, בבית משפט השלום לתעבורה בתל אביב-יפו (תת"ע 65113-06-14), בנהיגה בשכרות, עבירה לפי סעיפים 62(3), 64ב(א)(3) ו-39א לפקודת התעבורה [נוסח חדש], בצירוף תקנה 169א לתקנות התעבורה, התשכ"א-1961; בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו דחה את ערעורה (3.3.16), ובקשת רשות ערעור לבית משפט זה נדחתה אף היא (17.3.16). המבקשת אמורה להחל בריצוי עונשה ביום 1.11.16 (מועדים קודמים נדחו מטעמים רפואיים). הפרשה תתואר בתמצית להלן.

רקע והליכים קודמים

ב.        בכתב האישום שהוגש נגד המבקשת נכתב כי ביום 14.6.14, בשעה 01:03 או בסמוך לכך, נהגה המבקשת ברכבה כשהיא שיכורה. עובדת שכרותה של המבקשת נקבעה על יסוד דגימת אויר נשוף מפיה, בה נמצא ריכוז של כ-640 מיקרוגרם לליטר אחד של אויר נשוף. בעת ביצוע העבירה עמד לחובת המבקשת עונש של שמונה חודשי מאסר מותנה, אשר הוטל עליה בבית משפט השלום לתעבורה בתל אביב-יפו לאחר שהורשעה בנהיגה בשכרות ביום 5.4.12 (פ"ל 4978-05-11). בתיק נוסף (פל"א 6294-06-14), שבמסגרתו הורשעה המבקשת בעבירה של נהיגה בזמן פסילה, הוארך ביום 7.7.14 עונש המאסר המותנה אשר עמד לחובת המבקשת, בשנתיים נוספות.

ג.        תחילה, כפרה המבקשת במיוחס לה בכתב האישום. ואולם, לאחר מספר דיונים ביקשה לחזור בה מכפירתה; בית המשפט לתעבורה נעתר - לא באורח מיידי - לבקשה, והמבקשת הודתה במיוחס לה והורשעה על פי הודאתה (ראו פסקה י"ב להלן). המבקשת הופנתה לקבלת תסקיר מאת שירות המבחן. בתסקיר פורטו נסיבותיה האישיות של המבקשת, ונכתב כי היא מצויה בהליך טיפולי סדיר החל מחודש מארס שנת 2015, אך לא אימצה את המלצתו הטיפולית של השירות להשתלב במסגרת לגמילה מאלכוהול. שירות המבחן, שהתרשם מן המוטיבציה של המבקשת להפסיק את צריכת האלכוהול, המליץ על הארכת המאסר המותנה ועל הטלת צו מבחן למשך שנה.

ד.        ביום 26.1.16 ניתן גזר הדין בעניינה של המבקשת (השופטת ש' קריספין-אברהם). בית המשפט התייחס לחומרת העבירה, לסיכון לשלומו של ציבור משתמשי הדרך ולצורך לנהוג ביד קשה בנהגים שיכורים. בית המשפט נתן דעתו גם לנסיבות ביצוע העבירה, ובין היתר, לכך שהמבקשת נהגה בהיותה שיכורה בעת שריחף מעל ראשה עונש מאסר מותנה, ולעברה התעבורתי המכביד. בית המשפט נדרש - מנגד - גם לנסיבותיה האישיות של המבקשת ולהודאתה. על יסוד האמור הטיל בית המשפט על המבקשת ששה חודשי מאסר לריצוי בפועל; הופעל בחופף עונש המאסר המותנה של 8 חודשים שהוטל בפ"ל 4978-05-11, ושתוקפו הוארך בפל"א 6294-06-14, כך שנפסק, כי על המבקשת לרצות שמונה חודשי מאסר בפועל; וכן נפסלה המבקשת להחזקת רשיון נהיגה למשך שש שנים, באופן מצטבר לכל פסילה אחרת, בניכוי תקופת המאסר שתרצה; ו-10 חודשי מאסר על תנאי למשך שלוש שנים, והתנאי הוא שלא תעבור עבירה של נהיגה בשכרות או תחת השפעת משקאות משכרים או עבירה של נהיגה בזמן פסילה, או עבירה של נהיגה ללא רשיון נהיגה תקף מעל שנה.

ה.        המערערת עירערה על גזר הדין לבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו. הערעור נדחה ביום 3.3.16 (עפ"ת 50294-02-16; השופט ר' בן-יוסף), ונקבע כי המבקשת תתייצב לריצוי עונשה ביום 10.4.16. בית המשפט המחוזי דחה את בקשת המבקשת לעשות שימוש בסמכותו לפי סעיף 85 לחוק העונשין, התשל"ז-1977, שעניינו מתן אפשרות להארכה נוספת של תקופת התנאי יותר מפעם אחת למורשע העובר טיפול למשתמשים בסמים, או שסיים טיפול כאמור, בקבעו כי סעיף זה אינו רלבנטי לעניינה של המבקשת שבעייתה היא שימוש באלכוהול. על פסק הדין הגישה המבקשת בקשת רשות לערער לבית משפט זה.

ו.        ביום 17.3.16 דחה בית משפט זה את בקשת רשות הערעור (רע"פ 2143/16; השופט א' שהם), משלא נמצא טעם להתערב בעונש שנגזר על המבקשת. נאמר, כי מדובר בעונש ראוי, "המתחשב כהלכה בכלל השיקולים הצריכים לעניין, ובהם השיקולים לקולה, אשר מנתה המבקשת בבקשתה". אף לגופו של עניין, לא נמצא מקום לקבל את הבקשה. נפסק, כי נסיבותיה האישיות של המבקשת לא נעלמו מבתי המשפט הקודמים, וכך גם התסקיר אשר הוגש בעניינה. בית המשפט דחה את הטענה כי יש להחיל את סעיף 85 לחוק העונשין גם במקרים שעניינם גמילה מאלכוהול. נפסק, כי לשון החוק בעניין זה היא חד משמעית, ואינה מותירה מקום למחלוקת פרשנית הדרושה ליבון בבית משפט זה. משנדחתה הבקשה, נקבע כי על המבקשת להתייצב לריצוי עונשה ביום 10.4.16.

ז.        ביום 22.3.16 הגישה המבקשת בקשה למשפט חוזר, היא הבקשה הנוכחית, ולצדה בקשה לעיכוב ביצועו של עונש המאסר. בהחלטה מיום 24.3.16 לא נעתרתי לבקשת המבקשת לעיכוב הביצוע, ונתבקשה תגובת המשיבה לבקשה למשפט חוזר במועד מקוצר. עם זאת, נוכח מצבה הרפואי של המבקשת בנסיבות מיוחדות, עוכב מעת לעת, בהסכמת המשיבה, ביצוע עונש המאסר שהוטל על המבקשת (ראו החלטותיי מן הימים 10.4.16, 17.4.16, 1.5.16, 2.6.16). ביום  11.7.16 נקבע כי ביצוע העונש יידחה עד יום 1.11.16.

טענות המבקשת