מ דינת ישראל נ' אנואר אבו קרן

החלטה

ביום 2.9.04 נגזר דינו של המבקש שבפני ל- 30 חודשי מאסר. בנוסף נקבע בגזר הדין העונש דלהלן:

"פסילה מלקבל או מלהחזיק רשיון נהיגה לתקופה של 48 חודשים וזאת החל מיום שחרורו ממאסרו". המבקש שוחרר ממאסרו ביום 2.7.06. בבקשה זו שבפני עותר הוא לכך כי תקופת הפסילה תחושב מיום שחרורו הנ"ל.

המדינה מתנגדת וטוענת כי על פי תקנה 557 (ב) לת"ת תעבורה, יחושב זמן הפסילה מיום הפקדת הרשיון והנאשם לא הפקיד את רשיונו באותו יום. הוא הגיש תצהיר רק ביום 30.6.10 לענין נסיבות אי ההפקדה, ולכן על פי טענת המדינה זהו המועד ממנו תחושב הפסילה.

בישיבת היום התברר, על פי מכתב של משרד הרישוי מיום 31.5.10 כי רשיון הנהיגה של הנאשם פקע עוד ביום 15.1.91, ומצויין באותו מכתב של משרד הרישוי כי באותו המועד הופקד רשיונו במשרד הרישוי.

מאותו מועד ואילך לא היה בידי הנאשם רשיון בר תוקף או מסמך כלשהו של רשיון נהיגה.

לאור זאת, ובנסיבות אלה, איני מוצא תחולה בענין הנאשם דנן להוראת תקנה 557 (ב) הנ"ל שכן ביום שחרורו מהכלא לא היה בידו מסמך של רשיון נהיגה, זאת הואיל והמסמך האחרון של הרשיון שהיה לו הופקד על ידו במשרד הרישוי 15 שנה קודם לכן כמפורט לעיל.

לאור זאת, אין לנו אלא את החלופה השניה הקבועה בפיסקה הנ"ל בגזר הדין ולפיה מרכיב זה של העונש משמעו "פסילה מלקבל... רשיון נהיגה של 48 חודשים החל מיום שחרורו ממאסרו".

אשר על כן, ולאור העובדה שהנאשם לא פנה לקבל רשיון נהיגה משך התקופה הנ"ל, אני קובע כי תקופת 48 חודשי הפסילה האמורים החלה ביום שחרורו ממאסרו, דהיינו 2.7.06 והסתיימה אם כן ביום 1.7.08.

במילים אחרות, הנאשם שבפני ריצה את מלוא תקופת הפסילה שנקבעה בגזר הדין ואם לא קיימת מניעה אחרת רשאי הוא לפנות למשרד הרישוי בהליכים הנדרשים להוצאת רשיון נהיגה חדש.

ניתנה והודעה היום כ"ח אלול תש"ע, 07/09/2010 במעמד הנוכחים.

יוסף אלון, נשיא

הוקלד על ידי: שולמית אברהם