מ.ג.ע הסעות בע"מ נ' בנק ערבי ישראלי בע"מ

החלטה

(בקשה להפקדת ערובה)

רקע וההליך שבפניי

בפני בקשה לחיוב המשיבה בהפקדת ערובה בהתאם לתקנה 519 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984 ובהתאם לסעיף 353א לחוק החברות, התשנ"ט -1999.

המשיבה הינה חברה בע"מ שהוקמה בשנת 1988, בבעלותה אוטובוסים ועוסקת במתן שירותי הסעות. המבקש הינו תאגיד בנקאי אשר המשיבה ניהלה אצלו חשבונות בנק.

המשיבה טוענת בכתב תביעתה כי, בשנות ה- 90 וכן בין השנים 2000-2001, ניהלה את חשבונה אצל המבקש. על פי הנטען, המשיבה העמידה נכסים משועבדים כבטחונות לצרכי האשראי שניתן לה על ידי המבקש. לטענת המשיבה, המבקש דרש ממנה שתעמיד לו בטוחה נוספת בדמות חסכון, אם כי דרישתו נענתה בשלילה. המשיבה סברה כי די היה בנכסים שכבר שיעבדה לטובת המבקש.

המשיבה טוענת כי, פקידים מטעם המבקש לא חדלו לכל אורך הזמן מלהתריע בפניה כי, מרכיב הוצאות המימון הינו גדול, הולך ותופח ואינו מתיישב עם היקף הפעילות של החברה עד שלבסוף המשיבה נעתרה להפצרות המבקש בעניין תוכנית החיסכון. לפי טענתה, נפתחו חסכונות פרטיים של בעלי השליטה בחברה ואלה שועבדו כבטחונות לחובותיה בבנק.

על פי הנטען מנהל המשיבה לא חדל מלהשמיע בפני מנהל הבנק טיעונים כנגד הוצאות המימון הרבות שנושאת בהן המשיבה. המשיבה נענתה כי, היא מחויבת בריבית ובעמלות כמוסכם בין השניים.

לטענת המשיבה ככל והיא דרשה מהמבקש כי יבדוק את עצמו בעניין ניהול החשבון, העמלות והריבית, היא הייתה נתקלת ביד קשה בדמות צימצום היקף האשראי, חיוב בעמלות אשראי וכו'.

לפי המשיבה, המבקש סירב להגדיל את מסגרת האשראי, וזאת חרף שעבוד חוזה בין המשיבה למועצה המקומית חורפיש על סך של 1,000,000 ₪ לטובת המבקש. לאחר שביקשה המשיבה כי חשבונה יועתק לחשבון בנק אחר, נתקלה המשיבה בדרישה לפרוע את מלוא חובה כתנאי לכך.

המשיבה פתחה חשבון בבנק מרכנתיל. לטעמה לאחר שנודע למבקש אודות החשבון החדש, הוא מימש את כל הפיקדונות הנזילים ומימש שעבוד על אוטובוס.

עוד נטען מפי המשיבה, כי בעוד שהשניים מנהלים משא ומתן אודות החוב שנותר לאחר מימוש הפיקדונות, זרועו הארוכה של המבקש הגיעה לידי מיקורובוס שהסיע חיילים. המבקש אף תפס מיקרובוס במהלך הסעת חיילים.

בעקבות מעשה זה, פנה מנהל המשיבה למבקש, לשם הסדרת החוב. באותה עת, ביקש מנהל הסניף כי ישולם החוב על סך 435,000 ₪ לחשבון הבנק. מנהל המשיבה התבקש לחתום על כתב וויתור על תביעות כנגד הבנק. כך סוכם המתווה להחזרת כל השעבודים שנתפסו על ידי הבנק לידיו.

תביעת המשיבה היא בגין הנזקים שנגרמו לה מהתנהלות המבקש שבכללם, חיובי הריבית המקסימליים שחויבה בהם, הנזקים בגין עמלות הקצאת האשראי, התניית שירות בשירות (אשראי אל מול תוכנית חיסכון) וכן בגין עוגמת הנפש נוכח המאורע של הורדת החיילים ותפיסת האוטובוס.

מאידך טוען המבקש בכתב הגנתו מספר טענות מקדמיות שהדיון בהן נדחה עד למועד בירור התובענה. כן טוען הוא כי התביעה התיישנה לכל המאוחר בינואר 2002. עוד נטען כי, התביעות והחיובים בין השניים סולקו באמצעות כתב וויתור על תביעות, משכך המשיבה מנועה ומושתקת מלהעלות כל טענה בעניין זה.

טענות הצדדים במסגרת הבקשה

המבקש טוען כי סיכויי התביעה הינם קלושים, שכן רוב הטענות שנטענו על ידי המשיב התיישנו. עוד הוא טוען כי, אין זכות תביעה למשיבה מאחר והתביעות בין השניים סולקו באמצעות הסכם וויתור על תביעות.

כמו כן מוסיף המבקש, כי המשיבה הינה חברה בערבון מוגבל על סף הכרזה כחברה מפרת חוק ולא משלמת אגרה שנתית. נוסף לכך נכסי החברה רובם ככולם משועבדים לבנקים או גופים אחרים כמופיע בתדפיס השיעובדים. משכך עותר המבקש להפקדת ערובה להבטחת הוצאותיו אם יזכה בדין. המבקש סומך את ידו על סעיף 353א לחוק החברות לפיו ניתן לחייב חברה בערובה וכי הנטל מוטל עליה לסתור את החזקה של החובה להפקיד ערובה.

בכלל זה מבקש הבנק, כי בבואו של בית המשפט לשקול חיוב בערובה, יש לבחון את מצבה הכלכלי של החברה וכן את סיכויי התביעה הקלושים. המבקש עותר לבית המשפט כי יחייב את המשיבה בהפקדת סך של 90,000 ₪ לשם הבטחת הוצאותיו או לחילופין כל סכום אחר ראוי ומשמעותי.

מאידך טוענת המשיבה , כי הטיעונים המקדמיים של המבקש נדחו כבר על ידי בית משפט זה מפי השופטת מישורי מאחר והם מצריכים בירור עובדתי. עוד מוסיפה המשיבה כי במהלך 7 השנים האחרונות היא מנהלת פיעילות עיסקית וכן עומדת בכל התחייבויותיה.