החלטה
1.בפני בקשה לביטול החלטה, בה הוריתי על ביטול פסק-הדין שניתן בהעדר התגוננות, על יסוד קבלת בקשת הנתבע, שהתבססה על אי-קבלת ההחלטה הקוצבת את הזמן להגשת בקשת רשות להתגונן, לאחר שנתבקשה החייאת ההליכים שעוכבו בתיק זה עקב בקשה להעביר ההליך לבוררות.
2.בשל הצורך בתיק זה לעיין בכתבי טענות ארוכים ולפשפש במורכבות המלאכותית שנוצרה אודות המצאת כתבי טענות, סדר הגשת בקשות ותגובות, וזיהוי כתבי הטענות שעמדו בפני בית המשפט בעת מתן כל אחת מההחלטות בתיק זה, שכולן, למרבה הצער, עסקו בסדרי הדין; ומחמת הצורך לתעדף משימות בבית משפט עמוס לעייפה, מעבר לעומסים הכלליים השוררים בבתי המשפט בארץ בכלל, ובמחוז זה בפרט; התייחסתי לתיק זה כאל תיק מהתיקים הממתינים לכתיבת החלטה, ועל כן הוצא מסדר הקדימות הרגיל, וטופל על פי תורו. עם הצדדים הסליחה על העיכוב שהדבר גרם, מטבע הדברים, במתן החלטה זו.
3.בקצרה, להלן השתלשלות ההליכים הצריכים לעניין:
ביום 10.6.2012 הוגשה התביעה.
ביום 10.7.2012 הגיש הנתבע בקשה לעיכוב הליכים לשם העברה לבוררות, ולהארכת מועד להגשת בקשת רשות להתגונן.
ביום 26.7.2012, לאחר שניתנה ארכה להגשת בקשת רשות להתגונן, עוכבו ההליכים והעניין הועבר לבוררות בפני הרב דניאל ביטון.
ביום 7.1.2013 ביקשה התובעת את חידוש ההליכים, מהטעם שהנתבע אינו משתף פעולה. בין היתר דווח, כי לא ניתן לאתר את הרב ביטון לשם תחילת הליכי הבוררות.
ביום 3.6.2013, לאחר שהוגשו תגובות ע"י שני הצדדים, הוחלט לחדש את ההליכים בתיק, ונקצבו 30 יום להגשת בקשת רשות להתגונן (להלן – החלטת יוני).
ביום 4.7.2013 נתבקש פסק-דין בהעדר התגוננות.
ביום 23.9.2013, לאחר סדרת הבהרות ותיקונים לבקשה, נחתם פסק-הדין, על יסוד אישור הסרוק לתיק בית המשפט, לפיו נשלחה החלטת יוני לב"כ הנתבע בפקס (להלן – פסק הדין).
ביום 14.10.2013 ביקש הנתבע את ביטול פסק-הדין ואת עיכוב ההליכים (להלן – בקשת הביטול), מהטעם שלא קיבל את החלטת יוני, ושאין בתיק בית המשפט אישור מסירה המעיד כי קיבלה.
ביום 17.10.2013, אגב הבעת פליאה על הנטען בבקשת הביטול (לאור אישור המסירה ששימש אסמכתא למתן פסק-הדין), הועברה זו לתגובת התובעת. לעניין עיכוב ההליכים נקבע כי אלה יעוכבו בכפוף להפקדת ערבון בסך 10,000 ₪ (שלא הופקד).
ביום 22.10.2013, נוכח ההחלטה מיום 17.10.2013, שב הנתבע והגיש בקשה נוספת, בה התיימר להשיב על התמיהה, וטען כי אישור המסירה בפקס, הסרוק לתיק בית המשפט, אינו אישור מסירה כדין, שכן לא נעשה וידוא קבלה טלפוני על ידי מזכירות בית המשפט (להלן – בקשת ההמשך).
ביום 28.10.2013 הגישה התובעת תגובה על בקשת הביטול. לדבריה, וזהו לוז הבקשה שעתה בפני, תגובה זו הוגשה על הבקשה מיום 14.10.2013, ועפ"י ההחלטה מיום 17.10.2013, ובלא שראתה את בקשת ההמשך מיום 22.10.2013.
ביום 10.11.2013 הגיש הנתבע תגובה לתגובת התובעת.
ביום 11.11.2013 ניתנה החלטה המקבלת את בקשת הביטול, שלא מנימוקי הנתבע, אלא מהטעם שעל פי תקנה 497א(א1) די בתצהיר עורך-דין כי לא קיבל החלטה שנשלחה בפקס, כדי שלא יראוה כהחלטה שנמסרה. כן נקצב בה מועד חדש בן 14 יום להגשת בקשת הרשות להתגונן (להלן – החלטת הביטול).
ביום 17.11.2013 הגישה התובעת בקשה לבטל את החלטת הביטול – היא הבקשה שבפני עתה.
ביום 25.11.2013 הגיש הנתבע בקשת רשות להתגונן.
ביום 26.11.2013 הגיש הנתבע תגובה לבקשה לבטל את החלטת הביטול.