פסק דין
האם התובעת הינה אוחזת כשורה בשטרות? זוהי השאלה העומדת לדיון בתביעה זו.
העובדות וטענות הצדדים
הנתבע מסר מספר שיקים, ובהם שני השיקים נשוא התביעה על סך 4,000 ₪ כל אחד (להלן: "השיקים"), לאחת ששמה גולייט (להלן: "ג'ולייט"), שממנה רכש פריטי ביגוד שונים עבורו ועבור בני משפחתו. מועד פרעונם של השיקים היה מועד עתידי.
השיקים נמסרו לתובעת, שהינה חברה העוסקת במימון ובניכיון שיקים, אשר ביצעה ניכיון של השיקים. בעת שנמסרו השיקים לתובעת לא צוין בהם שם נפרע, והתובעת החתימה את חותמתה במקום המיועד לשם הנפרע. בתמורה לשיקים שילמה התובעת סכום של 7,260 ₪, וגבתה עמלה בסכום של 740 ₪.
התובעת טוענת, כי השיקים נמסרו לה על ידי יוסף מכול (להלן: "מכול"), שעבורו היא ביצעה את הניכיון. לטענתה היא אוחזת כשורה בשיקים, בהתאם לסעיף 28(א)(2) לפקודת השטרות.
ואילו הנתבע טוען, כי חלק גדול מפריטי הלבוש שרכש מג'ולייט לא סופקו לו, ועל כן מדובר בכשלון תמורה. הוא ביקש מג'ולייט להשיב לו את השיקים, אלא שנעשתה קנוניה בינה לבין התובעת על מנת שהשיקים יפרעו. התובעת אינה אוחזת כשורה בשיקים, שכן נמסרו לה כשהם לא שלמים, דהיינו ללא ציון שם הנפרע. על כן התובעת אומנם אוחזת בשיקים, אך אין היא אוחזת כשורה, ומכאן שזכויותיה כפופות לעסקת היסוד בין הנתבע לבין ג'ולייט, ולכן הטענה לכשלון תמורה מהווה טענת הגנה אף כלפיה.
דיון והכרעה
מטעם התובעת העידו מנהלה, מועדי מרואן (להלן: "מרואן") ומכול. שניהם העידו, כי השיקים נמסרו לתובעת על ידי מכול, שעבורו ביצעה התובעת ניכיון. אני קובעת כי השיקים אכן נמסרו לתובעת על ידי מכול, וכי באותה שעה לא ידעה התובעת דבר אודות עסקת היסוד בין הנתבע לבין ג'ולייט. לא מצאתי בחומר הראיות בסיס לסברתו של הנתבע, כי נעשתה קנוניה בין התובעת לבין ג'ולייט. למען שלמות התמונה אציין, כי מכול מסר, כי ג'ולייט מסרה לו את השיקים בתמורה להלוואה שנתן לה.
מרואן מסר בעדותו, כי כאשר ביקש מכול שהתובעת תבצע עבורו ניכיון של השיקים, ביצע בדיקה באמצעות תוכנה ממוחשבת לבדיקת חשבונות, ולאחר שמצא כי לא קיימת בעיה בחשבון הנתבע, נעתר לבקשה ומסר למכול מזומן עבורם.
סעיף 28(א)(2) לפקודת השטרות קובע, כי אוחז כשורה הינו מי שנטל את השטר בתום לב ובעד ערך ובשעה שסיחרו לו את השטר לא הייתה לו כל ידיעה שזכות קנינו של המסחר פגומה. הואיל והשיקים נמסרו לתובעת ללא ציון שם הנפרע, והיא הטביעה את חותמתה, הרי שלכאורה אין מדובר באחיזה כשורה, שכן השיקים שנמסרו לה לא היו שטרות שלמים בעת המסירה, אלא הם הפכו לכאלה עם הטבעת החותמות על ידיה. יחד עם זאת, בהלכה הפסוקה נקבע, כי גם מי שהינו נפרע ולא נסב יכול להנות ממעמד של אוחז כשורה, וזאת כאשר המושך (או העושה) והנפרע הינם צדדים רחוקים (ראה: ע"א 1886/97 יהודה זאב נ' זלמה פנינה, פ"ד נג(1) 132 (להלן: "ענין יהודה").
בענין יהודה התיחס בית המשפט גם לשאלה מתי יחשבו מושך ונפרע כצדדים רחוקים:
"אחיזה כשורה דומה היא לקניה בשוק פתוח. היא דורשת ריחוק בין הקונה בשוק הפתוח (האוחז כשורה) לבין הבעלים שנכס משלו ניטל ממנו שלא כדין (העושה או המושך). מטעם זה מוצדק הוא, כרגיל, שלא להעניק לנפרע מעמד של אוחז כשורה. אך הקירבה או הריחוק אינם נקבעים על פי צורת השטר, אלא על פי מערכת היחסים שבין הצדדים. אנשים הם צדדים קרובים לשטר אם יחסיהם ההדדיים כצדדים לשטר נובעים מקשר משפטי ישיר ביניהם. אנשים הם צדדים רחוקים לשטר, אם יחסיהם המשפטיים כצדדים לשטר אינם נובעים מקשר משפטי ישיר ביניהם, אלא מקשר משפטי עם אחרים. המבחן הוא פונקציונלי. המבחן אינו צורני (ראו א' ברק, מהותו של שטר 59). על כן, עשויים המושך (או העושה) והנפרע להיות רחוקים זה מזה (ראו ע"א 358/80 קדש נפתלי, מושב עובדים להתיישבות חקלאית נ' מושב שאר ישוב, פ"ד לז(833 ,830 (3). המקרה שלפנינו הוא דוגמא יפה לכך. בין המושך (המשיבה) לבין הנפרע (המערער) אין כל קשר משפטי (פרט לקשר השטרי). הקשר המשפטי הוא בין המושך (המשיבה) לבין צד שלישי (אריק), ובין אותו צד שלישי (אריק) לבין הנפרע. במצב דברים זה, המושך והנפרע הם צדדים רחוקים. אם "ננקה" את המקרה ממחלצותיו הפורמליות, עניין לנו ביחס משפטי בין מושך לבין צד שלישי שהועבר לנפרע (ההדגשה אינה במקור)" (סעיף 8 לפסק הדין).
בענייננו הקשר המשפטי הינו בין הנתבע לבין ג'ולייט, שהינם הצדדים לעסקת היסוד. אין כל קשר משפטי בין התובעת לבין ג'ולייט. במצב דברים זה המושך (הנתבע) והנפרע (התובעת) הינם צדדים רחוקים, ועל כן יכולה התובעת להיות אוחזת כשורה, אם היא עומדת בתנאי סעיף 28(א)(2) לפקודת השטרות.
סבורה אני, כי התנאים הקבועים בסעיף 28(א)(2) לפקודת השטרות מתקיימים בענייננו. התובעת מסרה למכול מזומן עבור השיקים, ולכן נטלה את השיקים בעד ערך. אף יסוד תום הלב מתקיים, שכן התובעת לא הייתה מודעת בעת נטילת השיקים כי קיימת בעיה בעסקת היסוד. לפיכך הנני קובעת כי התובעת הינה אוחזת כשורה בשיקים.
לנוכח מסקנתי זו, הרי שאין לי צורך להכריע אם הוכיח הנתבע כשלון תמורה, שהרי טענה זו אינה מהווה טענת הגנה כלפי התובעת. למעלה מן הצורך אציין כי סבורה אני כי טענתו של הנתבע הינה טענה לכשלון תמורה חלקי בלתי קצוב, שאינו מהווה טענת הגנה נגד שטר אפילו בין צדדים קרובים. הנתבע אינו טוען כי כל מה שהזמין מג'ולייט לא סופק לו, אלא כי "חלק נכבד מהמוצרים המוזמנים לא סופק" (סעיף 6 לתצהירו נ/1). עבור כל המוצרים שהזמין נתן הנתבע לג'ולייט מספר שיקים, ובהם אף השיקים נשוא התביעה. על כן לא ניתן לקבוע, כי היה כשלון תמורה מלא או כשלון תמורה חלקי קצוב לגבי שני השיקים נשוא התביעה.
אשר על כן הנני מקבלת את התביעה. ההליכים בתיק ההוצל"פ שמספרו 02-52834-10-5 ימשכו.
הנתבע ישלם לתובעת הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסכום כולל של 1,800 ₪, וזאת תוך 30 יום, אחרת ישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל. בסכום זה הבאתי בחשבון גם את סכום ההוצאות שקבעה הרשמת ספרא-ברנע בהחלטתה מיום 11.1.11 בבקשת הרשות להתגונן.
זכות ערעור כחוק.
ניתן היום, כ"ז סיון תשע"א, 29 יוני 2011, בהעדר הצדדים.