החלטה
בפניי בקשה להורות על סילוק התובענה על הסף מחמת פורום לא נאות.
עסקינן בתביעה כספית שהגישה המשיבה 1 (להלן: "המשיבה") נגד המבקשת, ועניינה שני הסכמים. ההסכם הראשון נכרת בין המבקשת למשיבה והשני, הסכם פשרה, נכרת בין כל הצדדים לתובענה. המבקשת טוענת כי יש לסלק את התביעה על הסף או לעכבה, הואיל והפורום הישראלי אינו הפורום הנאות לדון בה. לדידה של המבקשת, הפורום הנאות הוא בית המשפט במדינת ניו ג'רזי, ארה"ב.
העובדות בתמצית
עניינה של התובענה הוא בהפרה נטענת של הסכם לגיוס הון מיום 9.10.2005, הוא ההסכם הראשון שנכרת בין המבקשת למשיבה. במסגרת הסכם זה, התחייבה המשיבה לפעול לגיוס משקיעים, תמורת עמלה מההשקעה שתיכנס לקופת המבקשת.
המשיבה טוענת כי קיימה את חלקה בהסכם וגייסה משקיע לחברה המבקשת. דא עקא, במועד בו נחתם הסכם השקעה, המבקשת הודיעה למשיבה כי אינה מתכוונת למלא אחר הוראות ההסכם בנוגע לתשלום העמלה, ותחת זאת דרשה כי המשיבה תסתפק בסכומי עמלה נמוכים יותר. המשיבה טוענת כי דרישה זו היוותה הפרה יסודית של ההסכם. לטענתה של המשיבה, היא העדיפה להימנע מהליכים משפטיים, ולכן הסכימה לחתום על הסכם פשרה, אשר נכרת ביוני 2007. הסכם הפשרה הגדיר מחדש מועדים וסכומים לתשלום שכרה של המשיבה, אלא שהמשיבה טוענת כי הסכם הפשרה כובד רק בחלקו. על כן, הודיעה המשיבה על ביטולו של הסכם הפשרה ותבעה בהליך הנוכחי את אכיפתו של ההסכם הראשון.
טענות המבקשת
המבקשת טוענת כי ערכאות השיפוט במדינת ישראל אינן הפורום הנאות לליבון הסוגיות העומדות בלב התובענה, שכן לאור נסיבות המקרה, ציפיות המבקשת שעה שנכרתו ההסכמים מחייבות בירור התובענה בפני בית משפט אמריקאי; מרבית הזיקות מפנות לפורום האמריקאי: מדובר בהשקעה בחברה אמריקאית, שבעקבותיה הונפקו למשקיע מניות בארה"ב, הדין החל על הנפקת המניות הוא הדין האמריקאי, מקום מושבה של המבקשת הוא ארה"ב, שם מתגוררים העדים הרלבנטיים מטעמה של המבקשת ושם גם היה מקום ביצוע החיובים. בנסיבות אלה, ניהול הליך משפטי בתחומי מדינת ישראל יכביד על בירור התובענה.
טענות המשיבה
המשיבה טוענת כי משקל טענת פורום לא נאות בעידן הגלובלי בו אנו חיים, הולך ופוחת, מה גם שלטענתה מכלול הנסיבות ומירב הזיקות מוביל דווקא לפורום הישראלי. הסעד העיקרי הנתבע במסגרת כתב התביעה הוא אכיפת התחייבויות המבקשת כלפי המשיבה בהתאם לתנאי ההסכם הראשון, שלו זיקות רבות לישראל. בין השאר, הצדדים קיימו פגישות בתל אביב, ההסכם הראשון נכתב בשפה העברית, ההסכם הראשון נכרת בישראל והמשיבה היא חברה ישראלית. לאור דברים אלה, נטען כי על המבקשת להיות מוכנה, עם הפיכתו של העולם לכפר גלובלי, להתדיין בישראל בגין הסכמים שנכרתו עמה.
בהתייחס לטענה בדבר התשלומים שהיו אמורים להשתלם בארצות הברית, טוענת המשיבה כי למעשה התשלומים שולמו לחשבון הבנק שלה בישראל, וכי גם על פי דין, מקום ביצוע התשלומים הוא בישראל. גם עניין זה מצביע על זיקה למדינת ישראל כפורום הנאות לדיון בתביעה. גם רשויות המס סברו בשעתו שקיימת זיקה לישראל, שכן המשיבה נתנה שרות גם לתושב ישראל ולכן העסקה חוייבה במע"מ.
לטענת המשיבה, העדים הרלבנטיים להוכחת טענותיה מצויים בישראל. בנוסף, יו"ר הדירקטוריון של המבקשת, מר יום טוב סמיה, פועל מישראל. על כן אין לקבל את טענת המבקשת לפיה תיגרם לה אי נוחות עקב קיום ההליך בישראל.
דיון
על הטוען כי מדינת ישראל אינה הפורום הנאות לדיון בתובענה, מוטל נטל השכנוע כדי להוכיח שמירב הזיקות מוליכות לפורום שיפוט זר (ראה לעניין זה רע"א 2705/97, הגבס א' סיני (1989) נ' .The Lockformer Co , פ"ד נב(1) 109). המבחן המכריע הוא האם הפורום המקומי הינו "פורום טבעי" או שמא קיים פורום טבעי זר בעל סמכות לדון בסכסוך.
כדי לקבוע מהו הפורום הטבעי לדון בתובענה, יש לבחון ולקבוע לאיזו מדינה יש את מירב הזיקות כדי לדון בתובענה. נקבע כי מקום שמרבית הזיקות מוליכות לפורום הזר, יש לקבל את הטענה בדבר פורום לא נאות. יחד עם זאת, בתי המשפט הכירו בכך שבעידן של התקדמות טכנולוגית ו"הכפר הגלובלי", כאשר ההגעה מארץ אחת לארץ אחרת אינה מסובכת כפי שהיתה בעבר ונעשית כדבר שבשגרה, אין להפריז במשקל שניתן לקשייו של נתבע זר לבוא עם עדיו לישראל. מכאן, שנטיית בתי המשפט להיעתר לטענת פורום לא נאות הולכת ופוחתת לאור ניידות ונגישות מוגברים של אנשים ומידע (ראה לעניין זה דברי כב' השופט ש. לוין ברע"א 2903/96, מסיקה נ' דולנס, פ"ד נב(1) 817). נטיית המוצא היא ההנחה שהפורום הישראלי הוא הפורום הנאות (רע"א 2705/97 הנ"ל, בע' 115).
שיקולים נוספים שעל בית המשפט לשקול בעניין פורום לא נאות הינם שיקולי נוחות מחד ושיקולי יעילות מאידך. במסגרת זו יבחן בית המשפט את האיזון שבין ציפיותיהם הסבירות של הצדדים לתובענה. עוד ייבחנו גורמים כגון מקום מושבם של הצדדים, מקום ניהול חייהם ועסקיהם, גישה לראיות, אפשרות חיוב עדים להעיד ללא צורך מיותר בטלטולם ממדינה למדינה וכן ההוצאות הכרוכות בכך (ראה לענין זה דברי כב' השופטת דורנר ברע"א 9141/00, Franz Lang ואח' נ' ירון מרכז ואח', פ"ד נו(1) 118). שיקול נוסף הוא שכל גוף המנהל עסקים בינלאומיים צריך להביא בחשבון ולצפות תביעות משפטיות נגדו במדינות שונות איתן הוא מנהל קשרים עסקיים. יפים לעניין זה דברי כב' השופט ריבלין ברע"א 3144/03 אלביט הדמיה רפואית בע"מ נ' Harefuah Servicos de Saude S/C Ltda, פ"ד נז(5) 414, בעמ' 421:
"...שיקולי הנוחות אינם אלא שיקול אחד בהחלטה על היות פורום בלתי נאות, ולצידם שיקולי היעילות (ש' לוין תורת הפרוצדורה האזרחית – מבוא ועקרונות יסוד [10] , בעמ' 97). במסגרתם של אלה יש לשאול אם ציפיותיהם הסבירות של הצדדים היו שהתביעה תידון בישראל, ואם לישראל ולשיטת המשפט הישראלית עניין אמיתי בתובענה...ראיית הפורום בעל מירב הזיקות לעניין כפורום טבעי אינה נובעת מנוחות הצדדים, אלא גם מציפיותיהם הסבירות של הצדדים ומהיכולת לנהל הליך יעיל בארץ...משום כך לא התייתר מבחן זה בשל הפיחות שחל במעמד השיקול בדבר נוחות הצדדים..."
מן הכלל אל הפרט
בבואי לשקלל את כל הנתונים בהתאם למבחנים שנקבעו בפסיקה, סבורני כי בחינת ציפיותיהם הסבירות של הצדדים לתובענה תגלה כי לא מוקנית לפורום הזר כל עדיפות על פני הפורום הישראלי, וייתכן אף שלפורום הישראלי נודעת עדיפות על פני הפורום הזר. טעמו של דבר הוא שמבוקשת אכיפתו של הסכם שנכרת בישראל, נערך בשפה העברית, וקדם לו משא ומתן בין ישראלים. אכן, לשם אכיפתו של ההסכם הראשון יידרש בית המשפט להכריע בשאלה האם הסכם הפשרה שנכרת בארה"ב בוטל כדין, אלא שעובדה זו אינה מטה את הכף לטובת הפורום הזר. המבקשת לא הרימה את הנטל והוכיחה כי המאזן נוטה בבירור ובאופן מובהק אל הפורום הזר. ברור שמבחינתה של המבקשת, נוח יותר יהיה לנהל את ההליך בפורום הזר, אלא שמבחינתה של המשיבה, מצב הדברים הוא הפוך. נוחותו של צד אחד היא בהכרח אי נוחותו של הצד האחר. כשם שלמבקשת נוח יותר להעיד את עדיה בארה"ב, כך נוח יותר למשיבה להעיד את עדיה בישראל. כשם שהמבקשת היא חברה זרה, כך המשיבה היא חברה ישראלית. זאת ועוד, אני מתרשם כי מרבית הזיקות הזרות הנטענות על ידי המבקשת הן זיקות מלאכותיות: כך למשל, לנוכח העובדה שעסקינן בתביעה לתשלום עמלה על פי ההסכם, אינני רואה חשיבות של ממש לעובדה שבעקבות ההשקעה הונפקו למשקיע מניות בארה"ב ולכך שהדין החל על הנפקת המניות הוא הדין האמריקאי.
זיקה נוספת המוליכה אל הפורום הישראלי היא שמקום ההפרה הנטענת של ההסכמים הוא בישראל, שם התבצעו התשלומים לפי ההסכמים. לכך יש להוסיף את העובדה שהמבקשת שילמה את המע"מ בגין התשלומים, מה שמהווה סוג של הודאה בכך שקיבלה שירותים במדינת ישראל. זאת ועוד, יו"ר המבקשת, שהיה מעורב בארועים שקדמו לחתימתו של הסכם הפשרה, הוא תושב ישראל.