מ.א אבני הנגב בע"מ ואח' נ' מחצבת מיתרים בע"מ

החלטה

1.המשיבה תבעה את המבקשים בבית משפט השלום, בסדר דין מקוצר, לתשלום סכום של 705,846 ₪ - וזאת בגין אספקת חומרי מחצבה שסיפקה המשיבה למבקשת 1 ואשר תמורתם לא שולמה על ידה. המבקש 2 נתבע בהיותו מנהל במבקשת.

המבקשים ביקשו רשות להתגונן ובקשתם נתמכה בתצהירו של המבקש.

עיקר טענות המצהיר נסבו סביב כך שהסחורה שסופקה היתה לטענתו פגומה.

לאחר בירור הבקשה ובתום החקירה הנגדית של המצהיר מצאה רשמת בית משפט השלום בהחלטה מפורטת ומנומקת, כי "טענות ההגנה של המבקשת נטענו באופן כללי ביותר וללא כל אסמכתא. המצהיר מטעם המבקשת הודה כי הוא עסק רק ברכש של ציוד טכני ולא ידע לומר מתי סופקה הסחורה ומתי התברר כי היא פגומה והאם הוצאו תעודות חיוב, ומדוע לא צירפו בדיקות המעבדה המעידות על פגמים בסחורה... גירסת המבקשת נותרה חסרת אסמכתאות לביסוסה המינימלי. אף בשלב מוקדם זה של בקשה למתן רשות להתגונן".

על אף זאת, החליטה הרשמת ליתן למבקשת רשות להתגונן, אולם התנתה זאת בהפקדת ערובה "בסכום המהווה מחצית מסכום התביעה, קרי 352,923 ₪".

המבקשים ערערו על החלטת הרשמת לבימ"ש השלום.

בפסק דין שבערעור, מיום 23.11.10, החליט ביהמ"ש (כב' השופט ג. גדעון) כי בדין הותנתה הרשות להתגונן בהפקדת ערובה –אולם מצא כי הערובה שנקבעה גבוהה, ו"לפנים משורת הדין" הורה על הפחתתה ל- 120,000 ₪.

בפני עותרים המבקשים לרשות לערער על פסק דינו בערעור של בימ"ש השלום.

2.לאחר עיון בבקשה על צרופותיה ונימוקיה החלטתי לדחותה מבלי לבקש תגובת המשיבה.

המדובר בעניננו בבקשה לערעור שני על החלטה שיפוטית ול"גלגול שלישי" של בירור הענין.

במקרים שכאלה לא תינתן הרשות לערער אלא משמעלה הבקשה, שאלה או סוגיה החורגת מנסיבות הסכסוך הפרטניות ומעוררת שאלה עקרונית שמעבר לכך.

לא מצאתי כזאת בבקשה שבפני.

טענת ב"כ המבקשת כאילו קנויה לו זכות ערעור על פסה"ד שבערעור – נשוא בקשה זו – אין לה על מה שתסמוך. זאת הואיל והמדובר בהחלטה שיפוטית של הערכאה הראשונה (כב' הרשמת) ובפסק דין בערעור עליה – שאינן מסיימות ההליכים בתובענה. זאת בניגוד לאסמכתאות מהן ביקש ב"כ המבקשת להסיק אחרת.

גם לגופו של ענין לא מצאתי הצדקה למתן הרשות לערער.

נתבע בסד"מ המעלה טענת הגנה אפשרית – לא תיחסם דרכו ליומו בבית המשפט ובדרך כלל לא תותנה הרשות להתגונן בחיוב בהפקדת ערובות.

ברם, שעה שההגנה הנטענת תלושה למאוד וחקירת המצהיר מותירה הטענה כמעט על בלימה – רשאי ביהמ"ש ואף ראוי כי יתנה הרשות להתגונן בהפקדת ערובה.

קו הגבול בין המקרים נתון לשיקול דעת הערכאה הדיונית וזה כפוף לביקורת הערכאה הערעורית.

לא מצאתי פגם שנפל במסקנת כב' הרשמת א. ג'רבי בדבר הסיווג שסיווגה את טיבה התלוש עד למאוד של טענת ההגנה ואף לא בהחלטת בית משפט השלום בערעור שאישר אותה המסקנה אולם צימצם היקף הערובה באופן משמעותי והעמידה כאמור בסכום של 120,000 ₪.

לאור כל זאת החלטתי כאמור לדחות את הבקשה.