מ. א. אבו בסמה נ' לא ידוע

החלטה

לפני בקשה בהתאם לסעיפים 212 ו- 213 לחוק התכנון והבניה, תשכ"ה-1965 [להלן: "החוק"], למתן צו הריסה ללא הרשעה למבנה שהוקם ללא היתר, כאשר נכשלו מאמצי המבקשת לנסות ולאתר הגורם שהקים את המבנה [להלן: "הבקשה"].

מהבקשה ומהתצהיר שנלווה לה שנערך על ידי מהנדס הועדה המקומית לתכנון ולבניה אבו בסמה, עולה כי ביום 17.2.10 נערך סיור פיקוח והתגלה כי בוצעה עבודה, השתמשו במקרקעין והוקם מבנה בשטח הנמצא בנ"צ 207243/578831 ביישוב דריג'את [להלן: "המקרקעין"].

עוד עולה מהתצהיר שצורף לבקשה כי על המקרקעין הוקם, במועד הנ"ל או סמוך לו, מיכל סולר בקוטר 2 מ"ר ובאורך של 7.5 מ' [להלן: "המבנה"], בלא שהוצא לגביו היתר בניה, ובניגוד לחוק. המבנה משמש לתידלוק עצמי של רכבים.

בהתאם לתקנות התכנון והבניה (סדרי הדין בהליכים למתן צווים על פי המבקש בלבד), התשמ"ג – 1982 [להלן: "התקנות"] ניתנה למבקשת הזכות להגיש בקשה זו, במעמד צד אחד בלבד, וכן נקבע [תקנה 2 לתקנות] כי תנאי למתן צו כאמור, במעמד צד אחד, יכול להינתן רק "אם ראה בית המשפט שאי אפשר או בלתי מעשי להזמין לדיון אדם העלול להיפגע ע"י ביצועו של הצו...".

בתצהיר שצורף לבקשה, נטען כי המבקשת אינה יכולה להוכיח מי ביצע את העבירה, או למצוא אותו וכי אף לאחר הדבקת התראה על המבנה [ביום 17.2.10], לא פנה אל המבקשת כל גורם לטעון כנגד ההריסה.

מכיוון שלא היה ברור מתוכן הבקשה האם מדובר במיכל שהוא מבנה או במיכל שהוא מטלטלין ושאינו מבנה וכן גם האם היא מבקשת את הריסת המיכל או את סילוקו, הוריתי למבקשת, ביום 20.5.10 להבהיר לביהמ"ש סוגיות אלה.

ביום 17.6.10 הוגשה הודעה נוספת מטעם המבקשת שלוותה בתמונות של המבנה נשוא התיק, נהלי משרד הפנים בנושא נשוא התיק ופסיקה רלוונטית, מהם עולה כי מדובר במבנה סולר הנכנס תחת הגדרת "בנין" בהגדרות החוק.

בנסיבות אלה, יש לומר כי התקיימו התנאים המצדיקים דיון בבקשה במעמד המבקשת בלבד.

תכליתו של צו הריסה לפי סעיף 212 לחוק, הינו שמירת הסדר הציבורי ומניעת מטרד מהציבור בשל עצם קיומו של מבנה לא חוקי. לענין זה, קיימת הבחנה ברורה בין הסמכות ליתן צו הריסה לפי סעיף 205, שתנאי לו הינה הרשעה לפי סעיף 204 לחוק, לבין הסמכות ליתן צו לפי סעיף 212 לחוק. סעיף 212 לחוק אינו עונשי ותכליתו הסרת מכשול לרבים, שמירה על הסדר הציבורי ומניעת מטרד מן הציבור [רע"פ 1253/00 חסיבה סבג נ' מדינת ישראל (פורסם במאגר "נבו")], ועל כן מכוון צו הריסה לפי סעיף 212 כנגד המבנה שהוקם שלא כחוק, והוצאתו אל הפועל מוטלת על מי שקבע בית המשפט [השוו ע"פ 3490/97 אליהו יצחק נ. הוועדה המקומית לתכנון והבניה כפר סבא, פ"ד נב (1) 136].

במסגרת בקשה לפי סעיף 212 לחוק, חייב המבקש להוכיח, בנסיבות הרלוונטיות, קיומו של עניין ציבורי חשוב המצדיק מתן הצו [ראה גם רע"פ 124/01 זאב ניקר נ. מדינת ישראל פ"ד נו (3) 151]. אינטרס ציבורי כאמור, יכול להיות, בין היתר, בכך שבאי-ביצוע ההריסה יוצא חוטא נשכר ולמניעת תוהו ובוהו שיוצרת הבניה הבלתי חוקית וכן בשל החשש, כי אי מתן צו ההריסה עלול להתפרש כמתן היתר בפועל, דבר שאין לו מקום במדינת חוק מתוקנת.

למרבה הצער, הפכו עבירות על חוקי התיכון והבניה לחזיון נפרץ, ופגיעה חמורה וישירה זו בשלטון החוק הביאה את בתי המשפט לנקוט יד קשה על מנת שלא להשלים עם מציאות זו ועל מנת להעביר מסר חד משמעי שלא יאפשר לנאשים לעשות דין לעצמם [השוו ע"פ (ב"ש) 432/90 סלימאן הנ"ל והאסמכתאות שפורטו בו].

לפיכך, כל עוד עומד מבנה כאמור על תילו ללא היתר, הרי שאין חשיבות של ממש מתי הוקם, והדרך הראויה לפעול כנגד העבירה וכנגד קיומו שלא כדין, אף בלא שידועים בעליו, היא הגשת הבקשה למתן צו הריסה ללא הרשעה, כפי שאכן עשתה המבקשת בענייננו.

בענייננו, טוענת המבקשת כי המבנה נבנה על קרקע לגביה חלה תוכנית מס' 110/02/28 המצויה בשלבי הפקדה ואשר מייעדת את המקרקעין לשצ"פ.

הואיל ונטען, כי המבנה נבנה ללא היתר, ועל רקע כל האמור לעיל, ניתן לקבוע, כי נתקיימו תנאיו של סעיף 212 וכי קיים ענין ציבורי במתן צו ההריסה.

לאור כל האמור לעיל, ניתן בזאת צו הריסה ביחס למבנה כהגדרתו לעיל, ועל המבקשת מוטל לבצעו.

המבקשת תגרום לכך כי עותק מצו ההריסה שניתן כאמור, יודבק על קיר המבנה הנ"ל וכי לא יוחל בביצוע צו ההריסה עד לחלוף המועד הקבוע בתקנה 6 לתקנות.

ניתנה היום, כ"ב תמוז תש"ע, 04 יולי 2010, בהעדר הצדדים.