אבנבך נ' מדינת ישראל ואח'

1.לפניי ערעור על החלטת בית משפט השלום בתל-אביב-יפו (כב' השופטת נועה תבור) מיום 23.3.2018 בצ"מ 59157-02-18, לפיה נעתר בית המשפט לבקשת המדינה והורה על סגירת מועדון "TLV CLUB" (להלן: "המועדון") עד תום ההליכים המשפטיים כנגד המערערת.

הרקע והשתלשלות ההליכים

2.מועדון "TLV CLUB" מוכר כמועדון חשפנות, והוא משתרע על פני שני מפלסים (קומת קרקע וקומת מרתף), ברחוב המסגר 66 בתל אביב, בשטח של כ-300 מ"ר. במקום מועסקים, בין היתר: רקדניות/חשפניות, מלצריות, ברמן, תקליטן, קופאית ומאבטחים.

3.המועדון מופעל על ידי המערערת, ולצורך כך שכרה את השטחים בהם מופעל המועדון מחב' האוורד. סי. לוי השקעות בע"מ. בהתאם להסכם שכירות בלתי מוגנת מיום 23.5.2017, המועדון נשכר על ידי המערערת לתקופה שבין 1.6.2017-30.6.2018, וניתנה לה האופציה להאריך את משך תקופת השכירות עד ל-6 שנים, בכפוף לתנאים המפורטים בו.

4.ביום 6.12.2017 הוציא מפקד מחוז תל אביב במשטרת ישראל, ניצב משה (צ'יקו) אדרי, צו מנהלי להגבלת השימוש במועדון לפי חוק הגבלת שימוש במקום לשם מניעת ביצוע עבירות, תשס"ה-2005 (להלן: "החוק"), לתקופה של 30 ימים, וזאת לאחר ששוכנע כי קיים חשד סביר כי המועדון משמש לביצוע עבירה של החזקת מקום לשם זנות לפי סעיף 204 לחוק העונשין, תשל"ז-1977 (להלן: "חוק העונשין"), וימשיך לשמש לביצוע העבירה באם לא יוגבל השימוש במקום (להלן: "הצו").

5.ביום 16.12.2017 נדחה ערעור על הוצאת הצו על ידי בית משפט השלום בתל אביב (כב' הש' שלומית בן יצחק) (ע"ק 20198-12-17).

ביום 24.12.2017 נדחה ערעור שהוגש לבית המשפט המחוזי (כב' הש' ציון קאפח) (עצ"מ 36048-12-17).

6.ביום 15.2.2018 הוגש כתב אישום נגד המערערת ואביה, במסגרתו יוחסו למערערת ביצוע עבירות של סרסרות למעשה זנות לפי סעיף 199(א) לחוק העונשין והחזקת מקום לשם זנות לפי סעיף 204 לחוק העונשין. לאביה של המערערת יוחסו עבירות של סרסרות לפי למעשה זנות לפי סעיף 199(א) לחוק העונשין, סיוע להחזקת מקום לשם זנות לפי סעיפים 204 + 31 לחוק העונשין ותקיפה סתם לפי סעיף 379 לחוק העונשין.

על פי עובדות כתב האישום, בתקופה שבין חודש יוני 2017 לבין דצמבר 2017 פעל המועדון, מדי לילה, והועסקו בו בין 10 ל- 26 נשים, אשר סיפקו מופעי חשפנות, שירותי ריקוד אישיים ושירותי זנות. נטען כי המערערת הינה הבעלים והמפעילה של המועדון, ואביה סייע בידה, באופן שהיה אחראי על הפן הכספי, ניהול הבר, ניהול הקופה והתשלומים לחשפניות.

נטען כי במסגרת עבודתה המערערת קיבלה את החשפניות לעבודה במועדון, הנחתה אותן בקשר לאופי העבודה וכללי המקום, ונתנה לחלקן היתרים ספציפיים להעניק שירותי מין ללקוחות בחדרים פרטיים שנמצאים בקומת המרתף. הפעילות במועדון כללה צפייה במופעי חשפנות בחלל המועדון בתמורה לכרטיס כניסה בעלות של 100 ₪. בנוסף, עמדה האפשרות ללקוחות המקום לרכוש כרטיסים המזכים ב"ריקוד אישי" תמורת 25 ₪ לכרטיס, בעבורו חשפנית הייתה יושבת על ברכי הלקוח והתחככה בגופו, בעודה לבושה בבגדים תחתונים בלבד, ולעתים אף בחזה חשוף, והלקוח הורשה ללטף את גופה במשך 3 דקות, לעיתים עד להגעתו לפורקן מתחת לבגדיו.