ש"מ 54181-07-10 מדינת ישראל נ' טרבלסי

1.בהכרעת דין מיום 2.10.2014, הורשע הנאשם בעבירות של אי תשלום שכר מינימום (עבירה לפי סעיפים 2(א) ו-14 לחוק שכר מינימום תשמ"ז-1987 (שש עבירות נפרדות); עבירה של העסקה שלא כדין – אי מסירת תלוש שכר לעובד הזר – עבירה לפי סעיף 2(ב)7 לחוק עובדים זרים תשנ"א-1991 (שש עבירות נפרדות); ועבירה של העסקה שלא כדין – אי אחזקת מסמכים אשר מעסיק של עובד זר חייב באחזקתם – עבירה לפי סעיף 2(ב)5 לחוק עובדים זרים תשנ"א- 1991.

2.העבירות מתייחסות להעסקתם של שישה עובדים זרים אשר שמותיהם מפורטים בכתב האישום, בחודשים אוקטובר, נובמבר ודצמבר 2007 במשק חקלאי שהפעיל הנאשם במושב שרשרת.

3.במסגרת הטיעונים לעונש, ביקשה המאשימה להטיל על הנאשם קנס המתייחס ל-18 יחידות עבירה של אי תשלום שכר מינימום, ואי מסירת תלושי שכר ו-6 יחידות עבירה בעבירה של אי אחזקת מסמכים.

בטיעונים לעונש המליצה המאשימה להטיל על הנאשם קנס בעבירות של אי תשלום שכר מינימום בסכום של 180,000 ₪, קנס של 70,000 ₪ בעבירות של העסקה שלא כדין (אי מסירת תלושי שכר); וקנס של 15,000 ₪ על עבירות של העסקה שלא כדין (אי אחזקה של מסמכי עובד).

4.מנגד טען הנאשם, כי בשיקולי הענישה יש להתחשב בעובדה כי הנאשם לא הועמד על זכותו לייצוג בידי עורך דין במעמד גביית ההודעה ממנו, במצוקה הכלכלית בה מצוי הנאשם ובחובה לקבוע קנס שהוא ראלי, בהתחשב ביכולתו הכלכלית של הנאשם.

5.אומר מיד, כי כתב האישום לא ביקש בלשון מפורשת לייחס לנאשם 18 יחידות עבירה נפרדות המתייחסות לאי תשלום שכר מינימום ואי מסירת תלושי שכר; ולשש יחידות עבירה נפרדות המתייחסות לאי אחזקת מסמכים.

בהתאם הורשע הנאשם במסגרת הכרעת הדין בשש יחידות עבירה המתייחסות לאי תשלום שכר מינימום, שש יחידות עבירה המתייחסות לאי מסירת תלושי שכר; ועבירה אחת המתייחסת לאי אחזקת מסמכים.

מכאן שלא ניתן לפסוק במסגרת גזר הדין קנסות כמבוקש על ידי הנאשמת, המתייחסים ליחידות עבירה בהן לא הורשע הנאשם.

6.על רקע זה אפנה לקביעת גובה הקנס בעקבות הכרעת הדין כדלקמן.