לתכנון ובנייה שקמים נ' ששון

הכרעת דין

1.כנגד הנאשם הוגש כתב אישום המייחס לו עבירה של ביצוע עבודות ושימוש במקרקעין ללא היתר, עבירה לפי סעיף 145(א)(2), 204(א) ו-208(א) לחוק התכנון והבניה, התשכ"ה- 1965 , להלן - החוק.

הנאשם הינו בעל זכויות במשק מספר 26, במושב יד נתן, בגוש 3085, חלקה 31, להלן - המקרקעין. על פי עובדות כתב האישום, במהלך שנת 2004 בנה הנאשם במקרקעין אורווה בשטח כולל של 250 מ"ר ומחסן בשטח כולל של 18 מ"ר, ללא היתר בניה ומשתמש במבנים ממועד הקמתם.

במענה לכתב האישום, הודה הנאשם בעובדותיו אך כפר באשמה. הנאשם טען כי עבר להתגורר במושב זמן קצר טרם ביצוע העבירה ולא הכיר את הנהלים המחייבים מתן היתר. לדבריו, פנה למזכיר המושב אשר אמר לו שאינו נדרש לבקש היתר בניה לצורך אורווה. הנאשם אף פנה למהנדס אשר אמר לו כי עליו להגיש תכנית בניה למינהל ולוועדת התכנון והבניה וכך עשה. רק אז התברר לו כי הזכויות בקרקע עליה הוקמה האורווה שייכות לוועד האגודה. עוד טען הנאשם כי במינהל מקרקעי ישראל הייתה נכונות לאשר את תכנית הבניה, עם זאת מאחר וקיימות חריגות בניה נוספות ביישוב, הודיע המינהל כי אינו מוכן לדון בבקשה, עד להסדרת כל החריגות הקיימות במושב.

פרשת ההגנה

2.במסגרת פרשת ההגנה העיד הנאשם כי רכש את המשק בשנת 1999 לאחר שהגיע מהעיר למושב. לדבריו, בשנת 2003 פנה למזכיר המושב ושאל אותו אם יש באפשרותו לבנות אורווה בסמיכות לביתו. במענה לפנייתו, הורה לו המזכיר לבקש באסיפת המושב כי יבוצע שינוי במיקום חלקה ב' שברשותו, הנאשם יעביר שטח של 4 דונם לאגודת ובתמורה יקבל שטח של 4 דונם בסמיכות לביתו כפי שביקש, מאחר וממילא לא ניתן לנצל את השטח הסמוך לביתו לגידולים חקלאיים. לדבריו, כך היה ואף התקבל אישור האגודה להקים אורווה בשטח שהועבר לשימושו. יוער כי לא צורפו אסמכתאות לחילופי השטחים הנטענים עם האגודה. בהמשך, מהנדס מטעם הנאשם הכין תכנית שהוגשה, באישור האגודה, למינהל. הנאשם תיאר בעדותו את ההתנהלות מול הגורמים הרלוונטיים לשם קבלת ההיתר, התנהלות שנמשכה מספר שנים במהלכן ביקר במקום מספר פעמים פקח מטעם המאשימה אשר לדבריו, לא התריע בפניו כי משהו אינו כשורה. הנאשם טען בנוסף כי בשנת 2009 , במסגרת חקירה שנערכה לו ביחידה לפיקוח על הבניה, מחוז דרום מטעם משרד הפנים , נאמר לו שלא יוגש נגדו כתב אישום אולם עליו להסדיר את העניין באופן סופי מול הוועדה והמינהל.

משפנה הנאשם למנהל על מנת להסדיר את ההיתר, נאמר לו שלא ינוהל מו"מ עמו אלא עם האגודה בלבד ואף לאחר שצרף אישור מהאגודה, נאמר לו שטכנית, אין בעיה לאשר את בקשתו אולם עקב חריגות אחרות של האגודה, לא תאושר הבקשה.

3.במסגרת הסיכומים העלה ב"כ הנאשם טענת "הגנה מן הצדק". לטענתו, יש לבטל את כתב האישום מאחר והוא עומד בניגוד לצדק והגינות משפטית.

ב"כ הנאשם טען בנוסף כי עומדת לנאשם ההגנה הקבועה בסעיף 208(ב) לחוק מאחר וביצע את העבירה בשל אי הבנת משמעות סיווג הקרקע כחלקה א' וחלקה ב' ולאחר שהבין את משמעות מעשיו, פנה לרשויות ונקט בכל האמצעים על מנת לקבל היתר ולפעול על פי דין. בנוסף נטען כי מינהל מקרקעי ישראל משתהים במתן היתרים, דבר אשר מביא לפגיעה באלו הזקוקים לשירותם.

לחילופין, עתר ב"כ הנאשם להימנע מהרשעת הנאשם מאחר והרשעה פלילית תפגע בעבודתו כסוכן ביטוח ובשמו הטוב.

ב"כ המאשימה מנגד, עתר להרשיע את הנאשם, על רקע הודאתו בביצוע הבניה הבלתי חוקית. אשר לטענת "הגנה מן הצדק" שהעלה הנאשם, נטען כי אין מקום לקבלה, מאחר והנאשם היה צריך לבדוק מלכתחילה אם קיים היתר בניה . עיכוב בהליכי התכנון והבניה אינם מהווים, לגישת המאשימה, הצדקה לבניה שלא כדין. אשר לבקשת הנאשם להימנע מהרשעתו, נטען כי אינה עומדת בתנאים שנקבעו בפסיקה לעניין "אי הרשעה" שכן, לא צפויה פגיעה עתידית בעיסוקו של הנאשם וסוג העבירה וחומרתה אינם מאפשרים להמנע מהרשעה.

דיון והכרעה

4.כאמור לעיל, הודה הנאשם בעובדות המיוחסות לו בכתב האישום, עם זאת כפר באשמה.

אשר לטענה בדבר תחולת סעיף 208 (ב) לחוק, סעיף זה קובע כי לנאשם בעבירה לפי סעיף 204 תהא הגנה טובה אם יוכיח שהעבירה נעברה שלא בידיעתו ושהוא נקט בכל האמצעים הנאותים לקיום הוראת החוק.

הפסיקה קבעה כי מאחר ומדובר בעבירות של אחריות קפידה (סעיפים 204, 208 לחוק) הנטל המוטל על הנאשם להוכיח שקמה לו ההגנה הקבועה בסעיף 208(ב), אינו קל. (ראה ע"פ (מחוזי חי') 1037/06 לב נ' ועדה לתכנון ובניה שומרון, 28.3.07)

לעניין נטל הוכחת טענה כאמור נפסק בעפ"א (מחוזי ת"א) 80136/05 כלב נ' עיריית הרצליה, 12.9.06, פסקה 14:

"נטל הוכחת ההגנה לפי סעיף 208(ב) מוטל על הטוען לה. נטל זה הינו נטל מוגבר במובן זה שלא די לנאשם להוכיח שלא היתה לו מחשבה פלילית בביצוע העבירה, אלא עליו להוכיח כי העבירה, אף אם נעשתה בידי אחר, נעשתה ללא רשלנות מצידו ולאחר שהוא עשה כל שניתן כדי למנוע את העבירה. הטעם להטלת נטל מוגבר זה על הנאשם נעוץ בצורך להגן על הציבור מפני ביצוע עבירות מסוג העבירה בה הורשעה המערערת. הטלת נטל מוגבר מונעת מהנאשם את האפשרות הקלה להשתחרר מאחריות פלילית במצב בו ברור כי בוצעה עבירה, אולם הנאשם טוען כי לא עשה ולא ידע."

במקרה דנן, הנאשם הגיש בקשה למתן היתר בניה הכוללת שימוש חורג. מכך עולה כי ידע שעליו לקבל את אישור הוועדה לתוכנית. מכתב שנשלח למאשימה ע"י הממונה המחוזי לחוזים חקלאיים בתאריך 14.04.04 שעניינו: "הסכמה למתן היתר לשימוש חורג" (נספח ב' לנ/1) , מחזק את גרסת המאשימה לפיה הנאשם ידע שאין לו היתר לשימוש חורג. כמו כן, טענת הנאשם לפיה: "אף אחד לא אמר שהאורוות ללא היתר" (עמ' 10, שורה 12) עומדת בסתירה לדברים שאמר לטענתו, במשרד הפנים: "אני רק מחכה להיתר הסופי", דהיינו, הנאשם ידע שאין היתר.

אשר לטענת הנאשם כי הסתמך על דברי מזכיר האגודה לפיהם כל עוד מדובר במבנה חקלאי, לא תהיה בעיה, דינה להידחות. על הנאשם היה לוודא קבלת היתר ולא להסתמך על דברי המזכיר, אשר כלל אינו הגוף המוסמך לתת היתר לשימוש חורג. משלא קיבל הנאשם היתר סופי כדין מאת הוועדה המקומית, טרם הקמת האורוות, אין הוא יכול לפטור עצמו מאחריות. הנאשם ידע גם ידע, כבר בשנת 2004 עת פנה למהנדס מטעמו לצורך הכשרת הבניה שבוצעה, כי מדובר בבניה ושימוש המחייבים היתר, אולם האמין כי העניין יוסדר בהקדם ואינו חשוף לסיכון של כתב אישום.

בדומה לעניין זה נקבע כי טענת מערער שניתן לו היתר בעל פה לבנות אינה יכולה להתקבל וכי יש צורך בהיתר בכתב. נקבע כי על המערער היה להימנע מהבניה ולהמתין לקבלת ההיתר. ( ע"פ (מחוזי חי') 1037/06 הנ"ל). לפיכך אין הנאשם זכאי להשען על סעיף 208(ב) לחוק כפטור מאחריות לביצוע העבירה.