לתארים גבוהים בטכניון ואח' נ' הטכניון - מכון טכנולוגי לישראל

החלטה

זוהי בקשת ארגון העובדים "כוח לעובדים – ארגון עובדים דמוקרטי"", להגיש עמדתו בהליך דנן, שבין המשיבים 1-3 למשיב 4.

תמציתו של ההליך דנן ותמצית טענות הצדדים

בסיסה של התובענה שבפנינו נעוץ בטענת המשיבים 1-3 (להלן יכונו יחד – אסת"ג או התובעים) כי בין חברי אסת"ג - סטודנטים המקבלים מהמשיב 4 (להלן – הטכניון או הנתבע) מלגת לימודים לתארים גבוהים (להלן – מילגאים), לבין הטכניון מתקיימים למעשה יחסי עובד ומעביד וכך אנו מתבקשים להצהיר. לטענת הטכניון אין יחסי עובד ומעביד בין הצדדים ולא כאן המקום להיכנס לטענות הצדדים לגופה של תביעה.

בטרם התקיים דיון מקדמי ראשון בתיק, הגיש המבקש (להלן – כוח לעובדים) בקשה להגיש עמדתו ביחס לתביעה. כוח לעובדים הינו ארגון עובדים שהחל דרכו בשנת 2007 ומאז הספיק להפוך לארגון היציג של כ-6,500 עובדים במקומות עבודה שונים. לטענתו, ההכרעה בתיק דנן תשפיע על זכויותיהם ומעמדם של כ-1,500 מילגאים בטכניון, כמו גם על התנהלותם של מעסיקים אחרים, המבקשים להסוות יחסי עובד ומעביד באצטלה של התלמדות. עוד טוען כוח לעובדים, שמגיעות אליו פניות רבות מקבוצות עובדים, אשר עשויים להיות מושפעים מהפסיקה בתיק דנן.

לטענת כוח לעובדים, אין הוא מבקש להצטרף כצד אלא רק להגיש עמדתו ולכן ראוי לאפשר לו לעשות כן, מבלי שיהא בכך כדי להשפיע על מהלכיו של ההליך או לעכבם.

בדיון מקדמי שהתקיים ביום 22.6.11 הוסיף ב"כ כוח לעובדים וטען כי לתיק דנן השלכות על מקומות עבודה נוספים שהוא מנסה לארגן ביחסים קיבוציים. בסופו של הדיון ניתנה לצדדים להליך האפשרות להגיב לבקשת כוח לעובדים ותגובתם נתקבלה בכתב.

התובעים תומכים בבקשה. הם מפנים לסע' 30 לחוק בית הדין לעבודה, תשכ"ט-1969 (להלן – חוק בית הדין לעבודה), המקנה זכות התערבות בהליכים לארגון עובדים יציג, מקום בו הסכם קיבוצי שהוא צד לו עומד לפירוש באותו הליך וטוענים כי ניתנה ויש לתת להוראה זו פרשנות מרחיבה גם ביחס לארגון עובדים בעל עניין בהליך. בנוסף מפנים התובעים לסע' 34 לחוק בית הדין לעבודה, המקנה זכות לייצוג עובד על ידי ארגון העובדים שהוא חבר בו.

לבסוף, מפנים התובעים לכך שבית הדין פתח שעריו בפני גורמים ועמותות שונים, המייצגים את האינטרס הציבורי הנדון או הנטען באותו הליך ומפנים לדוגמאות רבות.

הנתבע מתנגד לבקשה. לטענתו האפשרות לצרף ארגון עובדים יציג מכוח סע' 30(ב) לחוק בית הדין לעבודה מוגבל לארגון העובדים היציג, שהוא צד להסכם הקיבוצי הנדון באותו הליך, ואינו פותח פתח להצטרפות לכל ארגון עובדים לכל הליך בו הוא מגלה עניין. באשר להצטרפות להליך של ארגון המייצג אינטרס ציבורי, מפנה הנתבע לפסיקה בעניין "העותר הציבורי", אשר חלה על מקרים המעלים שאלה חוקתית חשובה או חשש לפגיעה חמורה בשלטון החוק, או כאשר הארגון מייצג אינטרס חשוב שאין עותר אישי המבקש להביאו בפני הערכאה השיפוטית. הנתבע מוסיף וטוען כי בעמדתו של כוח לעובדים ביחס להליך דנן, אין כל תרומה בעלת משמעות להליך, נוכח העובדה כי התובעים בתיק מעמידים בבירור את עמדתם ותביעותיהם.

דיון והכרעה

בתביעה דנן נידרש להכריע, האם מעמדם של המילגאים ולמצער של המשיבים 2-3, הינו כשל עובדי הטכניון. הכרעה בסוגיה כגון דא, מחייבת ראשית קביעות עובדתיות בדבר מאפייני ההתקשרות בין הצדדים והיחסים שנוצרו ביניהם, על יסוד נסיבות המקרה שבפנינו, ומהן נסיק את המסקנה המשפטית בדבר מעמדם של התובעים.

כתבי הטענות שבפנינו מעלים כי בין הצדדים נטושות מחלוקות עובדתיות ובכלל זה בדבר היות המילגאים קבוצה הומוגנית לצורך הסעד הנתבע, או קבוצה המכילה מספר קבוצות משנה בעלות מאפיינים שונים המשליכים על המבחנים לקיומם של יחסי עובד ומעביד.

ארגון כוח לעובדים אינו טוען כי יש בידו לשפוך אור על התשתית העובדתית הרלוונטית שתונח בפני בית הדין בהליך דנן. אין בידיעתו עובדות שאינן מצויות ממילא בידיעתם של התובעים ועל כן בכל הנוגע לתשתית העובדתית שנידרש לה, אין בידי כוח לעובדים לתרום כל תרומה להליך. באשר למסקנה המשפטית הנובעת מאותן עובדות שיקבעו, הרי אף בכך אין לכוח לעובדים עדיפות או יתרון כלשהו על פני יכולתם של הצדדים בתיק לטעון טענותיהם.

כוח לעובדים אינו ארגון עובדים יציג של מי מעובדי הטכניון. יתרה מכך - המילגאים בטכניון מאורגנים במסגרת אסת"ג, אשר לטענתם מהווה עבורם ארגון עובדים יציג. יוצא אפוא, כי ממילא מי שהעובד רואה בו ארגון עובדים יציג (ולא כאן המקום לבחון האם אסת"ג הינה אכן ארגון עובדים יציג אם לאו), הינו צד להליך ואילו לכוח לעובדים, אין כל מעמד ביחסי העבודה שבטכניון, בין אם המילגאים הם חלק ממערכת יחסים אלו ובין אם לאו.

באשר לטענת כוח לעובדים בדבר מטרתו לקדם את האינטרס הציבורי של הסרת "ההסוואה", כלשונו, של יחסי עובד ומעביד בדרך של הגדרת העובד כמתלמד – אין בידינו לקבלה כפי שנטענה. האינטרס הציבורי שניתן להגדיר בהקשר זה הוא, שככל שאדם מצוי במעמד של עובד, הוא יהנה מכל הזכויות שהוענקו לו ככזה על ידי משפט העבודה. אלא שכל מקרה יבחן לגופו ולנסיבותיו ואין המקרה דנן שונה מכל תביעה אחרת להצהרה על קיומם של יחסי עובד ומעביד.

יוצא, כי לא מצאנו בטיעוני כוח לעובדים, כל טענה המלמדת על ערך מוסף שהוא יכול להוסיף להליך. גם לא מצאנו בדוגמאות הרבות שהופנינו אליהן, כזו התומכת בבקשה דנן. באשר לבש"א (ת"א) 1013/0, אליה הפנה אסת"ג, הרי שאף שם ניתן מעמד בהליך לארגון העובדים היציג של העובד שעניינו נדון.

לבסוף נעיר, כי ממילא הגשת עמדה עקרונית בשלב זה, שאין בה כל תוספת לטיעונים העובדתיים של מי מהצדדים, אין בה להוסיף דבר, בטרם התקיים הבירור העובדתי הנדרש להכרעה בהליך.

סופו של דבר – השאלות המתעוררות בהליך שבפנינו הינן שאלות מתחום הפרט, במהותן; כוח לעובדים אינו הארגון היציג של הפרטים שעניינם נדון בהליך; לא מצאנו שיש לכוח העובדים יכולת לייצג באופן ייחודי את האינטרסים העומדים לבחינתנו; כוח לעובדים לא הציג בפנינו תרומה שיש בידיו להוסיף לדיון או להכרעה. מכל האמור לעיל, איננו מוצאים לנכון להתיר לכוח לעובדים להגיש עמדתו (השווה: ע"ע 1233/01 יהודה אוריאלי ואח' נ' עירית הרצליה ואח', מיום 31.12.2001, בסע' 6-9).

ניתן היה לטעון כי אין כל נזק בקבלת נייר עמדה מטעם כוח לעובדים, מקום בו אין הוא מבקש להצטרף כצד להליך, להביא ראיות ולחקור עדים. יחד עם זאת, השאלה שעלינו לשאול לצורך הכרעה בשאלה שלפנינו, אינה האם יש נזק בקבלת העמדה מטעם כוח לעובדים, אלא האם יש בכך תועלת. בנסיבות דנן לא מצאנו כל תועלת שתושג מהגשת עמדתו של כוח לעובדים להליך בשלב זה ועל כן הבקשה נדחית.