לשכת המסחר והתעשייה נצרת ןסביבתה נ' מח'לוף

החלטה

רקע

לפני בקשת הנתבעת לעכב את המשך בירור התיק עד לאחר הכרעה בה"פ 47939-03-13, המתבררת בבית המשפט המחוזי בנצרת, שעניינה הסמכות המשפטית והסמכות המוקנית לנושאי תפקיד לפעול בשמה של התובעת.

התביעה כאן הוגשה בעילה נזיקית, בטענה כי הנתבעת עשתה שימוש שלא כדין, בין היתר, בנכסיה ובשמה של התובעת וגרמה לה לנזקים כבדים.

ברקע הדברים וטרם הגשת התביעה דנא לפתחו של בית המשפט, התנהלו הליכים משפטיים בערכאות שונות הנוגעות במישרין למחלוקת אשר מצויה בבסיסה של תובענה זו.

ראשית, ההליך האמור בבית המשפט המחוזי בנצרת, בו התובעת היא "לשכת המסחר והתעשיה נצרת וסביבתה" והנתבעים הם חמישה - עאמר מחמד סאלח, מאס תייסיר ותד, דיאב פואד מחרום, האני ג'ובראן אלפאר ועו"ד חסן אבו אחמד.

יובהר כי הגם שהתובעת כאן בפניי נושאת את אותו השם גם בהליך בבית המשפט המחוזי, בפועל, מאחורי התובעת בבית המשפט המחוזי עומד מר סאמי שאהין, אשר היה נשיא המבקשת משך שנים רבות ואילו מאחורי התובעת כאן בהליך בפניי, עומדים נושאי משרות בה, אשר נבחרו ומונו בעקבות אסיפה אשר התקיימה בתאריך 30.1.13 ואשר לטענת מר שאהין, השתלטו בתחבולות על לשכת המסחר.

כלומר, זה טוען כי הוא נשיא "לשכת המסחר" ועתר בשמה לבית המשפט המחוזי ומנגד, טוענים אלה בהליך כאן, כי הם הם נושאי המשרה המורשים לפעול בשם "לשכת המסחר".

במסגרת ההליך בבית המשפט המחוזי, עתרה התובעת, בין היתר, כי בית המשפט יקבע שהבחירות שנערכו בתאריך 30.1.13 בלשכת המסחר בטלות וכך גם המינויים שנעשו מכוחן.

במסגרת אותו הליך, הוגשו בקשות לצווי מניעה, אשר אף הגיעו לדיון בבית המשפט העליון, בפני כב' הש' עמית, אשר קבע מפורשות: "מובהר בזה כי כל עוד לא ניתנה החלטה אחרת הפוסלת את תוצאות החלטות האסיפה הכללית מיום 31.1.13, אל למבקש (סאמי שאהין – ר.ג.מ.) לעתור לבתי המשפט בשמה של המבקשת".

ברוח דומה ניתנה גם החלטתי בבקשה לצו מניעה במסגרת תביעה נוספת שמנהלת התובעת (ת"א 35790-09-13).

הבקשה

הנתבעת (להלן: "המבקשת") טענה כי אין טעם של ממש המצדיק ניהול שני הליכים מקבילים כאשר אחד, זה אשר הוגש בבית המשפט המחוזי הינו ההליך העיקרי, והליך משני אשר הוגש כאן ועוד טענה כי כל עוד אין הכרעה בשאלה העיקרית, הרי שכל סעד אחר הינו תיאורטי. המבקשת הוסיפה וטענה כי גם רשם העמותות ממתין להכרעתו של בית המשפט המחוזי על מנת לקדם את הפעולות הנדרשות ממנו.

התובעת (להלן: "המשיבה") מתנגדת לעיכוב ההליך בטענה כי אומנם יש קשר מסוים בין ההליכים אולם עילות התביעה שונות וכך גם הצדדים והסעדים ולכן, אין מניעה לקדם את התביעה כאן. עוד טענה המשיבה, כי הנזק אשר נגרם לה עם הצגתה של המבקשת כמי שיש לה סמכות לפעול בשמה, גדול בהרבה מהנזק אשר ייגרם ככל שהבקשה לעיכוב הליכים תדחה וההליך כאן ימשיך להתברר במקביל לקיומו של הליך בבית המשפט המחוזי אשר כאמור לגישתה של המשיבה, כלל אינו מהווה תנאי לקיומו של ההליך כאן.

דיון והכרעה

שמעתי עמדות הצדדים בדיון שהתקיים. כמו כן, עיינתי בתגובת המשיבה לבקשה ובתשובת המבקשת.

אחר כל זאת, הגעתי למסקנה כי בהיות השאלה המרכזית המונחת בפני בית המשפט המחוזי, שאלה מהותית ודרושה להכרעה גם בהליך זה שלפניי, דין הבקשה להתקבל.

ההלכה בדבר "הליך תלוי ועומד" (Lis Alibi Pendens) קובעת כי בית המשפט רשאי לעכב הליך המתנהל לפניו כאשר תלוי ועומד בין הצדדים הליך אחר בו עומדת לדיון סוגיה מהותית זהה. הבסיס הרעיוני של דוקטרינה זו הוא מניעת הכבדה מיותרת על היריב, מניעת הטרדה של בתי המשפט ובעלי הדין בהליכים כפולים, וכן מניעת היווצרות מצבים בהם שתי ערכאות שונות, או יותר, תגענה לממצאים עובדתיים סותרים או למסקנות משפטיות מנוגדות באותה הסוגיה ובין אותם צדדים. ולכן, מגמת בתי המשפט היא להמתין עד לסיום בירור ההליך התלוי ועומד בטרם תידון התובענה הנוספת.

(ע"א 9/75 שיך אל עוקבי נ' מינהל מקרקעי ישראל, פ"ד כט(2) 477, עמ' 481; פרופ' נינה זלצמן, מעשה בית דין בהליך אזרחי (תשנ"א-1991), עמ' 105-106; אורי גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי (מהדורה עשירית, תשס"ט-2009), עמ' 116, ע"א 615/84 אברהם מרקוביץ נ' חייא סתם, פ"ד מב(1), 541).

בענייננו, השאלה מי הם הגורמים המוסמכים לפעול בשמה ומטעמה של לשכת המסחר, היא שאלה אשר הונחה בפני בית המשפט המחוזי וטעונה הכרעה. שאלה זו היא במחלוקת גם בתיק הנדון.