לקוח אינו חייב להסכים לקבל זיכוי לרכישת מוצר חדש כשאמונו במוצר נפגם

בפני תביעה במסגרתה עותרים התובעים כי בית המשפט יורה לנתבעת להשיב לידיהם את מלוא הכספים ששולמו על ידם עקב רכישת ריהוט מן הנתבעת.

לטענת התובעים במהלך חודש מרץ 2005, רכשו מן הנתבעת מערכת ישיבה סלונית מרופדת עור, כאשר הריפוד במסגרתה הלך והתפורר עקב פגמים. לטענת התובעים הליקויים לא תוקנו ונוכח העובדה כי פניית התובעים נעשתה למעלה משנה לאחר הרכישה, הותנה התיקון גם בתשלום.

לטענת הנתבעת את הליקויים במוצר ניתן לתקן וכי נוכח העובדה כי תקופת האחריות פגה, לא היה מקום לביצוע תיקון של הליקויים ללא קבלת תשלום מן התובעים וכי אין מקום לביטולה של העסקה בשלב זה.

לאחר שעיינתי בכתבי הטענות ושמעתי את עדויות הצדדים בפני, אני קובעת כי דין התביעה להתקבל באופן חלקי. להלן יפורטו הטעמים להחלטתי זו.

אכן צודקת הנתבעת בטענתה כי במועד שבו בוצעה פנייתם הראשונית של התובעים , חלפה שנה ממועד רכישת המערכת ומכאן שתקופת האחריות פגה.

עם זאת עיון בתמונות שהוצגו לי על ידי התובעים מלמדת כי מדובר בפגם בסיסי, מהותי, עד כדי חוסר אפשרות לשימוש ראוי במוצר.

אני רואה במוצר שסופק לתובעים כמוצר פגום על פניו באופן מהותי.

בנסיבות אלו, דרישתה של הנתבעת לאחר פניית התובעים לתשלום בגין התיקון, אינה סבירה בעיני.

עוד אוסיף כי ככל שהנתבעת היתה מבקשת, בסמוך לפנייתו של התובע, לבצע תיקון במוצר, על חשבונה, אני סבורה כי היה מקום לאפשר לה לעשות כן, חלף החלפת המוצר.

אין אני סבורה שיש מקום לחייב לקוח לקבל פיצוי על דרך של זיכוי לרכישת מוצר חדש, במקום שבו אמונו באותו ספק נפגם.

כמו כן במקום שבו חלפו שלוש שנים במהלכן לא בוצע תיקון כלשהו במוצר, ונוכח התמונות שהוצגו לי מהן עולים הליקויים החמורים במוצר, שהרי יש לראות באספקת המוצר כאמור, ואי החלפתו כך בתחילה, כהפרה יסודית של ההתקשרות שבין הצדדים.

אין אני סבורה כי ספק יכול לרחוץ ידיו מטיפול במוצר שהינו פגום מהותית בבסיסו, רק מחמת העובדה כי חלפה שנה ממועד אספקתו, כאשר עסקינן במוצרים שמעצם טיבם אמורים לשמש את הלקוח למשך שנים ארוכות. יש להדגיש כי אין עסקינן בפגם שולי או כזה הניתן לתיקון בקלות אלא בפגם היורד לשורשו של מוצר.

מתוך שכך, יש להורות כי בדין מבקשים כעת התובעים לבטל את ההתקשרות.

משמעות ביטול ההסכם שבין הצדדים הינו השבה הדדית, דהיינו מתן אפשרות לנתבעת לקבל לידיה את המוצר בחוזר, ותשלום התמורה ששולמה בגינו לידי התובעים.

התובעים הוסיפו וטענו יש להוסיף ולשלם לידיהם סך של 15,000 ש"ח וזאת נוכח העובדה כי זהו מחירו של מוצר חלופי.

אין אני סבורה שיש מקום להיענות לתביעתם זו של התובעים וזאת ממספר טעמים. ראשית, אין התובעת מחויבת לספק לתובעים ריהוט חלופי.

התובעים לא הציגו כל מידע או נתון ממנו ניתן ללמוד, אמפירית, כי עלותו של מוצר חלופי הינו בסך של 15,000 ש"ח. בבואו של תובע לעתור בפני בית המשפט כי יורה לצד שכנגד לפצותו, מוטל עליו הנטל להוכיח לא אך את חבותו של הצד שכנגד, כי אם גם את גובה נזקיו. אמרה כללית בדבר שווי מוצר חלופי, אין בה די.

ממכלול הטעמים שנימנו לעיל אני מורה בזאת כי הנתבעת תשלם לתובעים את הסך של 7,800 ש"ח. סכום זה ישא הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה ועד התשלום בפועל.

מאידך תהא הנתבעת רשאית לקבל לידיה את המערכת וזאת כנגד תאום מראש עם התובעים.