לפיתוח נכסים נ' עלי ואח'

החלטה

בפניי בקשה לפי פקודת ביזיון בית המשפט.

1. לטענת המבקשת, המשיבים, בניגוד לצו מניעה קבוע שניתן נגדם, נכנסים למקרקעין בבעלות המבקשת, מתגוררים בהם, ועושים בהם ככל העולה על רוחם. אין מחלוקת בדבר קיומו של צו שיפוטי כנטען. השאלה היא אם הוכחה הפרתו של צו כאמור.

2. הבקשה הנוכחית הוגשה ביום 5.9.10. נטען בה כי ביום 8.6.10 הגיש שליח מסירה מטעם בא כוח המבקשת למקרקעין נשוא הדיון. הוא ראה במקום מבנה, כמתואר בתצהירו. הוא קיבל רושם כי קומתו הראשונה משמשת כמוסד חינוכי לילדים. קומתו השנייה משמשת למגורים. השליח הצהיר כי פנתה אליו אשה, אשר הציגה עצמה כעפיפה סלאח (המשיבה), וביקשה לדעת מה הוא עושה במקום. בתשובה לשאלתה, השיבה כי היא גרה במקום.

3. המשיבה לא מסרה תצהיר. נטען מטעמה כי היא שוהה מחוץ לישראל מאז שנת 2000. על רקע זה נטען, כי יש לדחות את הבקשה לפי פקודת הביזיון.

4. טענה זו של המשיבה יש לדחות. שורה ארוכה של כתבי בי דין, המפורטים בהשלמת טיעון מטעם המבקשת, מלמדת בבירור על כך כי המשיבה החזיקה בנכס, לטענתה שלה, בשנים 2003, 2004, 2006, 2009. אין בפניי הסבר ממשי מצד המשיבה לכתבי בי דין אלה, אשר באו מטעמה, ולאמור בהם. לרקעם, קשה לייחס משקל רב לתדפיס כניסות ויציאות עליו סומכת המשיבה, אשר האמור בו אינו מתיישב בטענותיה שלה בכתבי בי הדין האמורים. הדברים מתחדדים בשים לב לכך שלמשיבה דרכון זר, וממילא אפשר כי התדפיס האמור אינו מתעד כניסות ויציאות אפשריות תוך שימוש בדרכון כאמור (הגם שפרטיו מופיעים באחד הרישומים שבתדפיס).

5. לתמונה העולה מן המסמכים האמורים מצטרפים שני נדבכים ראייתיים נוספים:

(א) עדותו של השליח יניב סגל. כאמור, מר סגל העיד כי הגיע לנכס נשוא ההתדיינות. הוא פגש שם באשה מבוגרת. הוא שאל אותה בערבית לשמה. היא השיבה "עפיפה סלאח", הוא שמה של המשיבה.

(ב) אכן, מעדותו של העד עולה כי אינו מכיר את המשיבה. הוא לא מסר תיאור ברור אשר על יסודו ניתן לקבוע כי מי שפגש היתה המשיבה. עדותו של העד לא נתמכה בתצלום של מי שפגש במקום. מתיאור השיחה של העד עולה כי אינו דובר על בוריה את השפה הערבית, וכי ניהל במקום דו שיח קצרצר וקטוע. עם זאת, שילוב התשובה שקיבל, עם המקום בו היה, מספק נדבך ראייתי הקושר, במועד האמור, את המשיבה להחזקת המקום.

(ג) הוצגו מסמכים המלמדים כי המשיבה רשומה בעיריית ירושלים מזה שנים ארוכות כמחזיקת הנכס לצרכי ארנונה. הודעות התשלום יוצאות על שמה. התשלומים מבוצעים מזה שנים ארוכות כסדרם. ספק, אם המדובר בראייה אשר לבדה היה בה די על מנת לקבוע הפרה של הצו השיפוטי במועד הנטען. עם זאת, בהצטרף המסמכים האמורים לעדותו של מר סגל, ולהפרכת טענת המשיבה כי שהתה ברציפות מחוץ לגבולות המדינה מאז שנת 2000 בטיעונים שבאו מצידה שלה המלמדים על החזקת הנכס לאורך השנים מאז, עולה מסקנה נסיבתית, בעוצמה גבוהה, כי המשיבה אכן מחזיקה בנכס, כנטען. למעשה, זו המסקנה הסבירה היחידה המתיישבת עם המכלול הראייתי שבפניי.

7. א. במצב זה, ובאין עדות של המשיבה עצמה בפניי, הבקשה בעניינה של המשיבה מתקבלת. נקבע בזה כי המשיבה הפרה את צו המניעה מיום 10.5.01, אשר הפך קבוע ביום 27.2.05, ואשר הורה למשיבה לפנות את הנכס. עוד נקבע בזה, כי המשיבה תישא בקנס בסכום של 500 ₪ לכל יום של הפרת הצו, החל מיום קבלת החלטה זו בידי בא כוחה. המשיבה תישא בהוצאות המבקשת, לרבות שכר טירחת עורך דין, בסכום של 4,000 ₪, המביא בחשבון את היקף העבודה שנדרש בהליך זה, ואת הממצאים שנקבעו לעיל. סכום זה ישולם לא יאוחר מיום 15.4.11.

ב. בכל הנוגע למשיב, אין בפניי תשתית דומה לזו הנוגעת למשיבה, והבקשה בעניינו נדחית.

ניתנה היום, ג' אדר ב תשע"א, 09 מרץ 2011, בהעדר הצדדים.