לערכאה דיונית נתון חופש הבחירה באשר לבחינת גרסתו של נפגע עבירת מין

כותרת פסקדין: "לערכאה דיונית נתון חופש הבחירה באשר לבחינת גרסתו של נפגע עבירת מין"

השופט  י' דנציגר:

לפנינו דיון מאוחד בערעוריהם של הנאשמים על הכרעת דינו של בית המשפט המחוזי בנצרת (כבוד הנשיא מ' בן-דוד, והשופטים א' אברהם ו-ב' ארבל) מיום 11.9.2007 וכן על גזר דינו מיום 19.3.2008 בתפ"ח 516/05. המערערים הורשעו באינוס בנסיבות מחמירות, לפי סעיף 345(ב)(3)+(5) בנסיבות סעיף 345(א) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין); מעשה סדום בנסיבות מחמירות, לפי סעיף 347(ב) בנסיבות סעיף 345(ב)(3)+(5) בנסיבות סעיף 345(א) לחוק העונשין; במעשים מגונים בנסיבות מחמירות, לפי סעיף 348(ב) בנסיבות סעיף 345(ב)(3)+(5) בנסיבות סעיף 345(א) לחוק העונשין (מספר מקרים). בנוסף לכך, הורשע המערער בע"פ 3986/08 ירון בן-גוזי (להלן: ירון) באינוס, לפי סעיף 345(א) לחוק העונשין (שני מקרים) ובמעשה סדום בנסיבות אינוס, לפי סעיף 345(ב) לחוק העונשין. בית המשפט המחוזי זיכה את ירון מביצוע עבירות של הדחה בחקירה, לפי סעיף 245(א) לחוק העונשין; נהיגה בזמן פסילה, לפי סעיף 67 לפקודת התעבורה [נוסח חדש], התשכ"א-1961; נהיגה ללא פוליסת ביטוח תקפה, לפי סעיף 2 לפקודת ביטוח רכב מנועי [נוסח חדש], התש"ל-1970. על ירון הושתו 15 שנות מאסר בפועל בניכוי ימי מעצרו; מאסר מותנה למשך שלוש שנים והתנאי הוא כי ירון לא יעבור במשך תקופה של שלוש שנים ממועד שחרורו ממאסר כל עבירת מין או עבירת אלימות מסוג פשע כלפי גופו של אדם; כן חויב ירון בפיצוי המתלוננת בסכום של 80,000 ש"ח. על המערער בע"פ 3873/08 שמעון אטיאס (להלן: שמעון) הושתו שמונה שנות מאסר בפועל בניכוי ימי מעצרו; מאסר מותנה למשך 20 חודשים והתנאי הוא כי לא יעבור במשך שלוש שנים מיום שחרורו ממאסר כל עבירת מין או עבירת אלימות מסוג פשע כלפי גופו של אדם; כן חויב שמעון בפיצוי המתלוננת בסכום של 40,000 ש"ח. 

העובדות לפי כתב האישום

1.         ביום 9.4.2005 בילתה המתלוננת, קטינה ילידת 1988, יחד עם חברתה ח' וחברה כ', בסמוך לגדת נהר הירדן. אל המקום הגיעו המערערים ונאשם נוסף בפרשה זו יאיר פחימה (להלן: יאיר). במהלך שעות אחר הצהריים נוצרה שיחה בין ירון, יליד 1969, לבין המתלוננת וחברתה ח' והשתיים עלו למכוניתו של יאיר, יליד 1976, בה נהג ירון כדי שיסיען ליעד אליו ביקשו להגיע, שם ביקש ירון מהמתלוננת שתישאר עמו במכונית כדי לשוחח ולצאת עמו ל"סיבוב" ברכב. המתלוננת נענתה לבקשתו. ירון והמתלוננת נסעו בשטח הררי ומבודד והשניים שוחחו. לאחר מספר דקות עצר ירון את המכונית ושאל את המתלוננת אם היא "פתוחה". המתלוננת שאלה אותו באשר לכוונתו והוא השיב לה כי הוא "נדלק" עליה. הוא ליטף את פניה ופיזר את שערה, התקרב אליה ונשק אותה בפיה. המתלוננת אמרה לירון כי היא אינה מעוניינת שינשקה אך ירון השיב לה כי הוא יודע שהיא כן חפצה בכך. ירון הציע למתלוננת לעבור עמו למושב האחורי והמתלוננת השיבה: "הרגע אמרתי שאני לא רוצה נשיקה, אז מה אתה מבקש שנעבור אחורה?". ירון יצא מהמכונית, פתח את דלת המכונית במקום בו ישבה המתלוננת והורה לה לעבור למושב האחורי. המתלוננת אמרה לירון שכדאי שיחזרו אל חבריהם שכן הם ודאי מחפשים אחריהם. ירון חזר על דרישתו כלפי המתלוננת והורה לה לעבור למושב האחורי. המתלוננת פחדה מירון, צייתה ועברה לשבת במושב האחורי.

2.         בעודם במושב האחורי של המכונית הפשיט ירון את המתלוננת מבגדיה העליונים תוך שהיא מנסה להתנגד, דוחפת אותו ומבקשת שלא יעשה זאת ומדגישה כי היא אינה מעוניינת לעשות עמו דבר. ירון התפשט בעצמו, נשכב על המתלוננת והפשיל את מכנסיה ותחתוניה. ירון הורה למתלוננת לבצע בו מין אוראלי אך המתלוננת סירבה. ירון תפס את ראשה של המתלוננת בשערותיה, דחפו לכיוון איבר מינו והחדיר את איבר מינו לפיה תוך שהוא מחדיר אצבעותיו לאיבר מינה. ירון אמר למתלוננת כי יידרש זמן מה עד שיגיע לסיפוקו המיני כיוון ששתה קודם אלכוהול ועישן סמים אך "הרגיע" אותה באומרו לה כי "לאט לאט ילמד אותה איך לעשות לו טוב". ירון המשיך במעשיו שעה ארוכה אך לא הצליח להגיע לסיפוקו המיני. בשלב זה החליט ירון לשוב עם המתלוננת אל חבריהם.

3.         בשובם, הבחינה המתלוננת כי חבריה עמם הגיעה עזבו את המקום. המתלוננת לא ידעה כיצד תשוב לביתה שכן היא נותרה במקום מבודד בשעת ערב, ללא טלפון סלולארי, ללא כסף וללא חבריה. יאיר הרגיע את המתלוננת ואמר לה שהוא והמערערים יסיעו אותה לביתה. המתלוננת עלתה לרכבו של יאיר יחד עם המערערים והארבעה נסעו לכיוון טבריה. בדרך הודיע ירון למתלוננת כי יבקש מחברו מטבריה להסיעה לביתה. לבסוף, ירון אמר למתלוננת כי היא תיסע עמו ועם חבריו לכרמיאל ומשם ידאגו להסיעה לביתה. ירון הורה למתלוננת להתקשר לחברתה ח' ולהרגיעה וכן הורה לה לומר לחברתה כי היא תשוב לביתה בעוד מספר שעות. בכרמיאל ירדו ירון ושמעון, יליד 1964, מהמכונית והמתלוננת שנותרה עם יאיר ביקשה ממנו כי יסיעה לביתה, אך הוא השיב לה שזה "לא הסתדר". לאחר ששמעון ירד מהמכונית בכרמיאל, ירון שב ונכנס אל המכונית ונסע יחד עם המתלוננת ויאיר לביתו של האחרון בכרמיאל. בדרך עצרו את המכונית וירון נכנס לחנות בכרמיאל שם קנה יין. משהגיעו השלושה לביתו של יאיר, האחרון נפרד בפתח ביתו מירון ומהמתלוננת ולאחר מכן ירון הכניס את המתלוננת ליחידת דיור נפרדת הממוקמת בביתו של יאיר.

4.         ביחידת הדיור בביתו של יאיר, הורה ירון למתלוננת להתקלח אך היא אמרה לו שאינה מעוניינת בכך. ירון סחב את המתלוננת בכוח לכיוון המקלחת, הפשיטה מבגדיה, פתח את ברז המים והחל לקלחה. המתלוננת ביקשה מירון שיניח לה אך הוא לא עזב אותה, סיים לקלחה וסירק את שערה. יאיר ניגש אל ירון ואל המתלוננת ששהו באותה עת ביחידת הדיור בביתו ואמר לירון שייקח את המתלוננת לביתה ונתן לו את מפתחות מכוניתו. ירון לקח את המתלוננת עמו במכונית ואמר לה כי לאחר ביקור קצר בביתו של שמעון יסיעה לביתה. המתלוננת אשר בשלב זה הייתה משותקת מפחד התלוותה אל ירון בתקווה כי יקיים את דברו. ירון והמתלוננת עלו לדירתו של שמעון, שם פתח את בקבוק היין והשקה בו את המתלוננת. כשנגמר היין  יצא ירון מהדירה לרכוש בקבוק יין נוסף. לאחר שירון שב לדירה הוא המשיך להשקות את המתלוננת ביין וביקש שתיכנס עמו לחדר צדדי, שם הורה לה לשכב על המיטה והחל להפשיטה. המתלוננת אשר הייתה מותשת פיזית ונפשית ותחת השפעת אלכוהול החלה לבכות ואמרה לירון כי הבטיח להחזירה לביתה. ירון נותר אדיש, החדיר את איבר מינו לאיבר מינה, מצץ את שדיה ונתן לה מכות על ירכיה עם ידיו תוך שהוא מצווה עליה שתגיד כי היא "אוהבת את זה חזק" וש"טוב לה". המתלוננת שכבה על המיטה כשהיא ממררת בבכי ומחכה שההתרחשות תסתיים. ירון הפך את המתלוננת על בטנה, החדיר את איבר מינו לפי הטבעת שלה ושוב הפכה על גבה כשכל העת הוא מורה לה מה לעשות ומה לומר. ירון ביקש מהמתלוננת שתכניס את איבר מינו לפיה והמתלוננת שהייתה באפיסת כוחות צייתה לו. לבסוף, הגיע ירון לסיפוק מיני והורה למתלוננת להתקלח. במהלך מעשיו של ירון במתלוננת, נכנס שמעון אל החדר  מספר פעמים ואמר לירון לסיים.

5.         המתלוננת נכנסה להתקלח אך בגדיה נותרו מחוץ למקלחת. לאחר שסיימה להתקלח ובטרם סיימה להתלבש, אמר לה שמעון להיכנס למיטתו שבסלון הדירה. שמעון אמר למתלוננת ללקק את אוזנו ולבצע בו מין אוראלי. המתלוננת השיבה לשמעון כי היא אינה רוצה בכך וכי היא מבקשת לשוב לביתה. שמעון המשיך במעשיו ואף החדיר את אצבעותיו לאיבר מינה של המתלוננת. בשלב מסוים ירון נעמד והביט בנעשה ואמר למתלוננת: "אני יודע שאת רוצה שאני אסתכל". שמעון החדיר את איבר מינו לפי הטבעת של המתלוננת תוך שהוא נותן לה מכות ברגליה ובישבנה עד הגיעו לסיפוק מיני. לאחר מכן הורה שמעון למתלוננת להתקלח. לאחר שסיימה המתלוננת להתקלח שמעון הורה לירון שיסיע את המתלוננת לביתה. ירון לא הסיע את המתלוננת לביתה אלא לבית משפחתו בכרמיאל, שם הכניסה לחדר השינה שלו, הפשיטה שוב ואמר לה בין היתר כי היא "שפחת המין שלו". ירון החדיר את איבר מינו לאיבר מינה של המתלוננת ולאחר מכן החדירו לפי הטבעת שלה תוך שהוא מבקש שתגיד שהיא "אוהבת את זה". ירון דחף את ראשה של המתלוננת אל איבר מינו והחדיר את איבר מינו לפיה. המתלוננת אשר הייתה חבולה ודאובה לא התנגדה למעשיו של ירון וצייתה לבקשותיו.

6.         לבסוף, בסמוך לשעה 07:00 בבוקרו של יום ה-10.4.2005 התחננה המתלוננת בפני ירון כי ישחררה מביתו. ירון אמר למתלוננת שלא תספר לאמה את אשר אירע והמתלוננת יצאה מביתו. בהיותה תשושה ומבוהלת ניגשה המתלוננת למכולת הקרובה וביקשה מנוכחים במקום כי יאפשרו לה לבצע שיחת טלפון. המתלוננת התקשרה לאמה וביקשה ממנה בבכי היסטרי כי תגיע לאסוף אותה. כתוצאה ממעשיהם של המערערים נגרמו למתלוננת חבלות בפניה וירכיה, שפשופים ורגישות באיבר המין, סדקים בפי הטבעת וכאבים רבים.

ההליכים לפני בית המשפט המחוזי

7.         עוד בטרם ניתח בית המשפט המחוזי את גרסאות הצדדים, הזהיר עצמו ביחס לאישיותה של המתלוננת ולכן הדגיש את נסיבותיה המיוחדות ואת קווי אישיותה הבעייתית. בית המשפט ציין כי המתלוננת הינה בת להורים גרושים. מסכת הגירושין של הוריה לא הייתה קלה ונתגלעו ביניהם חיכוכים רבים שהשליכו בין היתר על המתלוננת. במסגרת הליך הגירושין נקטה המתלוננת עמדה לטובת אביה ועברה להתגורר עימו למשך כשנתיים. במהלך תקופה זו הגישה המתלוננת שתי תלונות במשטרה כנגד אמה בטענה כי זו תקפה אותה, אולם תיקי החקירה נסגרו מחוסר ראיות. כמו כן המתלוננת טענה כי בהיותה ילדה רכה בשנים היא חוותה פגיעה מינית על ידי אדם זר, אולם תלונתה בעניין זה לא נחקרה. על פי תיעוד רפואי שהוצג לבית המשפט עולה שהמתלוננת הינה בעלת אישיות גבולית. עוד הוסיף בית המשפט כי אף המתלוננת העידה על עצמה כעל נערה אגרסיבית אשר בגיל צעיר נהגה לעשות "דברים מאוד רעים", בין היתר נהגה להכות אנשים, לבצע מעשי גניבה ולהטיל אחריות למעשיה על אחרים. בנוסף לכך ציין בית המשפט כי ביום 13.10.2004 אושפזה המתלוננת במחלקה פסיכיאטרית של בית החולים "זיו" בצפת, לאחר אירוע של פגיעה עצמית על רקע "בעיות עצבנות", מצב רוח ירוד, הסתגרות, התפרצויות וירידה בלימודים. המתלוננת קיבלה בבית החולים טיפול ושוחררה ביום 13.1.2005 עם הנחיות להמשך טיפול ומעקב פסיכיאטרי. חודשים ספורים לאחר מכן אירעו האירועים שבנדון ולאחריהם אושפזה המתלוננת בשנית למשך כשנה.

8.         בית המשפט המחוזי ציין כי מחוות דעתו מיום 5.12.2005 של ד"ר איציק וורגפט מהיחידה הפסיכיאטרית בבית החולים "זיו" בצפת, עולה כי המתלוננת סובלת מהפרעת אישיות גבולית, היא נמצאת במצוקה ומסכנת עצמה בהתנהגותה. עוד ציין בית המשפט כי מחוות הדעת הנ"ל עולה כי בשני אשפוזיה הפסיכיאטריים של המתלוננת אובחנו מצבים של שינויים קיצוניים במצבי הרוח והתפקוד שנעו בין תפקוד נורמטיבי לבין תוקפנות ותפקוד לקוי. כמו כן ציין בית המשפט כי מחוות הדעת עולה שהמתלוננת מעולם לא הסתבכה בהתנהגות של שתייה, שימוש בסמים מסוכנים או התנהגות מינית מופקרת. בית המשפט הדגיש כי "עובדות אלה צריכות לעמוד לנגד עיניו בבואו לבחון את עדותה של המתלוננת" ובטרם יקבע ממצאי מהימנות ועובדה על בסיס עדותה.

ראיות המאשימה

9.         לשם הוכחת המעשים המתוארים בכתב האישום, היקפם ותוכנם, וכן בכדי להוכיח כי המערערים הם שביצעו את המעשים שבנדון, הסתמכה המאשימה בעיקר על גרסתה של המתלוננת כפי שזו באה לידי ביטוי בשלושת הודעותיה במשטרה ובעדותה בבית המשפט, במסגרתן העידה כי המערערים הם שביצעו בה את המעשים המתוארים לעיל. המאשימה הדגישה בטיעוניה את המשקל המלא שיש לייחס לעדותה של המתלוננת נוכח מהימנותה וזאת חרף אישיותה הבעייתית. לטענת המאשימה, המתלוננת מסרה גרסה מלאה, מפורטת, קוהרנטית ודומה הן במשטרה והן בבית המשפט. המתלוננת תיארה בפירוט רב ובאופן ממשי את המעשים שביצעו בה המערערים באופן שיש בו להעיד על מהימנות דבריה. עוד הוסיפה המאשימה כי המתלוננת עמדה בחקירה נגדית צולבת וארוכה ללא שגרסתה נסדקה באופן ממשי או הופרכה, וגם בתום החקירה הנגדית ניתן היה להתרשם באופן בלתי אמצעי כי גרסתה של המתלוננת עומדת בעינה.

10.       נוסף על כך ציינה המאשימה כי המתלוננת לא נרתעה מלהשיב בעדותה על שאלות נוקבות שהופנו כלפיה אשר לכאורה היה בהן להציגה באור שלילי, לרבות שאלות הנוגעות ל"התנהגותה הרעה" בעבר ויחסיה הקשים עם הוריה, וגם בכך יש כדי להצביע על מהימנותה. כמו כן, טענה המאשימה כי עדותה של המתלוננת נתמכת במצבה הנפשי הקשה כפי שהתרשמו ממנו מספר עדים סמוך לאחר המועד בו הצליחה להשתחרר מידיו של ירון. כך, סמוך למכולת ליד ביתו של ירון נתקלה המתלוננת בעובד תנובה, יוסי אפרים, ולבקשתה איפשר לה האחרון לקיים שיחת טלפון מהמכשיר הסלולארי שלו על מנת שתוכל ליצור קשר עם אמה. העד תיאר בעדותו בבית המשפט את המתלוננת כמי "שעבר עליה משהו" (עמוד 10 לפרוטוקול) וכי נראתה כמי שנתונה במצוקה ומבוהלת. העד הדגיש כי ראה את המתלוננת כשהיא בוכה ונסערת בשעה ששוחחה עם אמה בעודה זועקת ומבקשת ממנה שתגיע לאסוף אותה מכרמיאל. בית המשפט הדגיש כי עד זה הינו עד אובייקטיבי ומהימן ועדותו הנרגשת הותירה על בית המשפט רושם רב.

11.       ברוח זו העידה גם אמה של המתלוננת, אליה צלצלה המתלוננת לאחר שהשתחררה מאחיזתו של ירון כשהיא בוכה בכי היסטרי (עמוד 12 לפרוטוקול). לאחר שהגיעו האם ובן זוגה לאסוף את המתלוננת ראתה האם כי המתלוננת "נפוחה מבכי" והיה צורך לאחוז בה ולחבקה כל הדרך חזרה לביתה על מנת להרגיעה. האם העידה כי המתלוננת המשיכה לבכות במהלך כל הנסיעה חזרה לביתה. בשובם לביתה של האם, המשיכה המתלוננת לבכות, נכנסה לחדרה ו"שמה על עצמה שמיכות". לאחר שהאם הפצירה בבתה שתספר לה מה אירע גילתה לה המתלוננת כי נאנסה ופירטה את המעשים שבוצעו בה. עוד העידה האם כי בימים שלאחר הגשת התלונה במשטרה המתלוננת לא ישנה בלילות ובמהלך הימים נותרה כל הזמן במיטתה. כמו כן העידה האם כי המתלוננת נכנסה במהלך הימים הללו אינספור פעמים למקלחת וקרצפה את עצמה עד אשר נותרו סימנים אדומים על גופה. לכשנשאלה המתלוננת על ידי אמה לפשר הדברים ענתה לה כי "היא רוצה להוציא את זה ממנה". כן סיפרה האם כי בלילות כשעלה בידי המתלוננת להירדם היא הייתה "מתעוררת וצורחת" והאם נדרשה לקום על מנת לחבקה ולהרגיעה. על מצבה הנפשי הקשה של המתלוננת בסמוך לאחר האירועים העיד גם בן זוגה של האם שנכח כאמור במהלך הנסיעה חזרה לביתה של האם לאחר שאספו את המתלוננת מכרמיאל. העד סיפר כי במהלך כל הנסיעה המתלוננת דיברה בבלבול רב ובכתה ללא הפסקה.

12.       לטענת המאשימה עדותה של המתלוננת נתמכת בראיות מחזקות נוספות שהן חיצוניות לעדותה של המתלוננת. כך, הצביעה המאשימה על הזרע שנמצא על תחתוניה של המתלוננת, שנבדק ונבחן בסמוך לאחר המעשים המתוארים לעיל. דגימת הזרע, כפי שעולה מחוות דעת מומחה שנערכה על ידי הגברת דליה חרמון מהמחלקה לזיהוי פלילי, המעבדה לביולוגיה פורנזית, ומחוות דעת מומחה שנערכה על ידי פרופ' עוזי מוטורו מהאוניברסיטה העברית בירושלים (ת/70), נמצאה כמתאימה ברמת ההסתברות הנחוצה לפרופיל ה-D.N.A של ירון. עוד הצביעה המאשימה על עדותו של יאיר במהלך פרשת ההגנה, המסבכת לטענתה את שמעון במעשים המיוחסים לו היות שעל פי עדות זו ירון סיפר ליאיר כי במועדים הרלבנטיים  כאשר הוא והמתלוננת שהו בביתו של שמעון, האחרון קיים יחסי מין עם המתלוננת כפי שאף מסר בהודעתו במשטרה שהוגשה לבית המשפט (ת/73). כך השיב יאיר בחקירתו בבית המשפט:

"שאלה: אני מדבר על ההודעה השנייה שמסרת במשטרה. שואלים אותך: "האם שמעון או ירון סיפרו לך מה היה בדירה?" כפי שנרשמה תשובתך: "כן, אני לא זוכר מי סיפר לי אבל נאמר לי באוטו שלי ששמעון שכב עם המתלוננת והיה כאפות בתחת של המתלוננת".