לנצנר נ' נזיר

פסק דין

1.לפניי תביעה על סך של 5,800 ₪ אשר תובע התובע מאת הנתבעת בגין הוצאות שהוציא בעקבות מו"מ שנוהל בין הצדדים לרכישת דירת מגורים.

2.הנתבעת הגישה כתב הגנה והתכחשה לחבות המיוחסת לה על ידי התובע.

3.ביום 3.1.10 התקיים דיון והצדדים העידו לפני בית המשפט.

4.בית המשפט הציע לצדדים לאפשר לו לפסוק במחלוקת מבלי לקיים דיון נוסף. לאחר הדיון הודיעו שני הצדדים כי הם מסכימים שבית המשפט יפסוק במחלוקת שבין הצדדים.

5.אף על פי כן, לא בוטל הדיון שנקבע להיום, והנתבעת התייצבה לדיון וחזרה על הסכמתה.

6.מכתבי הטענות עולה כי אכן נוהל מו"מ בין הצדדים לצורך ביצוע עסקת המכר.

7.דא עקא ולא נחתם הסכם בכתב כאמור בחוק המקרקעין המציב דרישה מפורשת של כתב.

8.מכאן שלא נכרתה עסקה לביצוע המכר.

9.אין חולק כי הנתבעת נמלכה בדעתה והחליטה שלא למכור את הנכס.

10.התובע ביקש את חוות דעתו של שמאי מקרקעין ואף שילם בגין עריכת חוות הדעת סך של 2,900 ₪. תביעתו של התובע הינה לפצותו בגין הסכום דנן וכן בגין הוצאות על נסח רישום מקרקעין, התייעצות עם עו"ד, בזבוז זמן ועוגמת נפש, בסך כולל של 2,900 ₪.

11.לאחר שעיינתי בטענות הצדדים, שוכנעתי כי אכן התנהל מו"מ בין הצדדים למכירת הנכס.

12.עוד שוכנעתי כי התובע הוא זה שפנה לנתבעת מלכתחילה על מנת לרכוש את הנכס.

13.אמנם הצדדים ניהלו ביניהם מו"מ, אך הנתבעת לא התחייבה בשום שלב למכור את הנכס. כחלק מניהול מו"מ פעל התובע על מנת להעריך את הנכס ואף התייעץ עם אחרים באשר להיבטים המשפטיים או באשר לכדאיות העסקה.

14.עצם העובדה שהנתבעת החליטה בסופו של יום שלא למכור את הדירה לתובע, לא מלמדת על כך שניהלה את המו"מ בחוסר תום לב ולא הוכח שכך עשתה.

15.הפעולות שביצע התובע הינן פעולות סבירות שמבצע אדם אשר מבקש לרכוש נכס, ועצם ביצוע הפעולות אינו מבטיח לו את הרכישה של הנכס בפועל.

16.אשר על כן ולאור האמור לעיל, אני דוחה את התביעה.

17.כל צד ישא בהוצאותיו.

ניתן להגיש בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי בתוך 15 יום מיום שבעלי הדין יקבלו את פסק הדין.

המזכירות תשלח את פסק הדין לצדדים.