לנץ נ' טורצקי

פסק דין

זוהי תביעה קטנה בה מבקש התובע כי הנתבע ישלם לו סך של 200 ₪ עבור תיקון מכונת כביסה, וכן 100 ₪ עבור "פתיחת תיק ונסיעות".

על פי תקנה 15(ב) לתקנות שיפוט בתביעות קטנות (סדרי דין), התשל"ז-1976, ינומק פסק דין זה בצורה תמציתית.

התובע טוען בכתב התביעה כי הוא נתבקש לתקן מכונת כביסה שאיננה סוחטת כראוי והבהיר כי יגבה עבור התיקון לכל היותר 250 ₪, שכן למעלה מסכום זה אין זה ראוי לתקן מכונה מדגם זה. התובע זיהה כי יש להחליף את הקבל שנשרף בקבל זהה, הוא תיקן את המכונה והודיע על כך לנתבע, הוא חיבר את המכונה כדי שיפעילו אותה ולאחר מכן ישלמו לו על עבודתו סך של 200 ₪. לאחר שבוע ימים ובהעדר תגובה מטעם הנתבע, פנה אליו התובע בעניין והנתבע טען כי המכונה עדיין איננה סוחטת. התובע הציע לו כי יחליף את הקבל לקבל בעל נפח גדול יותר, אך הנתבע לא היה מעוניין בכך ולא היה מוכן לשלם לתובע.

הנתבע טוען בכתב ההגנה כי התובע פנה לבת זוגו מספר פעמים והתעניין באפשרות שיתרמו אל המכונה המקולקלת או שהוא יתקן אותה, אך בת זוגו של הנתבע סירבה לכך. ביום 9.4.12 ובעת שהתובע פנה לנתבע בעניין אחר, שאל התובע את הנתבע, כבדרך אגב, אם הנתבע רוצה שהוא יתקן את מכונת הכביסה. הנתבע לא ביקש מהתובע לתקן את המכונה ולא אישר לתובע לתקן אותה, אך הסכים שהוא יבדוק אותה ויתן הצעת מחיר לתיקון. כעשר דקות לאחר מכן הודיע התובע שעל דעת עצמו הוא תיקן את המכונה והיא עובדת. למחרת ניסה הנתבע להפעיל את המכונה, אך היא לא עבדה. באותו יום דרש התובע מן הנתבע 250 ₪. הנתבע הסביר לו כי הוא מעולם לא נתן אישור לתיקון המכונה ושהמכונה לא עובדת. התובע אמר כי הוא יודע מהי הבעיה ויכול לפתור אותה, אך הנתבע הבין כי התובע איננו איש מקצוע מהימן ולכן אמר לתובע כי הוא איננו מוכן לעשות עמו עסקים וכי הוא מוכן לשלם רק עבור הצעת מחיר, כפי שביקש מלכתחילה. התובע התפרץ בזעם ועזב את המקום כשהוא מאיים ובהמשך הטריד את הנתבע שיאפשר לו להמשיך לעבוד על המכונה והנתבע סרב לכך והסכים רק לשלם 50 ₪ עבור הצעת המחיר.

דיון והכרעה

התובע, הנושא בנטל ההוכחה של תביעתו, לא הוכיח שני תנאים אותם היה עליו להוכיח כתנאי לחיוב הנתבע לשלם לו עבור תיקון מכונת הכביסה:

ראשית, התובע לא הוכיח כי הוא קיבל את הסכמת הנתבע לתיקון המכונה, להבדיל מהסכמתו לבדיקת התקלה ומתן הצעת מחיר. מכתב התביעה ומעדותו של התובע עלה, כי הוא אמר לנתבע כי תיקון המכונה עשוי לעלות לכל היותר 250 ₪, שכן מעבר לזה התיקון לא יהיה כדאי. מדברים אלה עולה כי התובע עצמו לא ידע מלכתחילה מהו הליקוי במכונה ומה תהא עלות התיקון וממילא הוא לא אמר לנתבע מראש ובמדויק מהו המחיר שיידרש לשלם לו ולא קיבל את הסכמתו של הנתבע לתיקון ולסכום כזה או אחר.

בנסיבות המתוארות לעיל, שומה היה על התובע לסכם עם הנתבע מלכתחילה את כל פרטי העסקה, היינו - כמה ישלם, אם בכלל, עבור עצם בדיקת מקור התקלה במכונה ובירור עלות התיקון (שכן יתכן, למשל, שיימצא שמדובר בליקוי שאיננו בר תיקון או שעלותו גבוהה), לאחר מכן ובכפוף להסכמת הנתבע, היה על התובע לבצע את הבדיקה ולאמוד את מחיר התיקון שיידרש, להודיע על כך לנתבע ולקבל את אישורו לתיקון ורק אז לבצע את התיקון. את זאת התובע לא הוכיח שעשה.

שנית, התובע לא הוכיח כי הוא תיקן את המכונה. טענת הנתבע ולפיה המכונה נותרה בלתי תקינה גם לאחר שהתובע אמר שתיקן אותה, לא נסתרה. בנסיבות בהן הנתבע לא נתן אישורו מלכתחילה לתיקון וכשהתיקון גם לא צלח, לא קמה כל חובה מצד הנתבע לאפשר לתובע לנסות שוב לתקן את המכונה.

על יסוד האמור לעיל, דין תביעתו של התובע לתשלום עבור תיקון המכונה להידחות. יחד עם זאת ובנסיבות העניין ונוכח הסכמת הנתבע, יישא הנתבע בשכר הראוי עבור בדיקת המכונה שנעשתה בהסכמתו. סבורני כי הסכום שהוצע על ידי הנתבע בעניין זה הינו סכום סביר בנסיבות העניין.

על כן, הריני פוסקת בזאת כי הנתבע ישלם לתובע סך של 50 ₪ וזאת בתוך 30 יום ממועד מסירת פסק דין זה לנתבע, אחרת - יישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית כדין מהיום ועד למועד התשלום בפועל.

בנסיבות העניין אין צו להוצאות.

ניתן היום, י"ט אייר תשע"ג, 29 אפריל 2013, בהעדר הצדדים.