לניאדו נ' גרמן ואח'

פסק דין

בפני תביעה כספית לפיצוי עקב תאונת דרכים שהתרחשה ביום 13.11.09, בה היו מעורבים רכב התובעת ורכב הנתבעת 1 כששני כלי הרכב היו מבוטחים ע"י נתבעת 2.

התובעת עותרת לנזקים הבאים:

1.נזק עפ"י דו"ח שמאי בסך 3,001 ₪.

2.שכ"ט שמאי בסך 453 ₪.

3.אובדן ימי עבודה בסך 1,500 ₪.

סה"כ – 4,954 ₪.

לטענת התובעת, היא ישבה ברכבה במקום חניה, המנוע פעל, והיא עמדה לצאת ממקום החניה ברוורס, אך לפני שהיא התחילה לנסוע הרכב קיבל מכה מאחור ע"י רכב הנתבעת 1.

לטענת התובעת, רכב הנתבעת 1 נסע במהירות. לאחר ההתנגשות, נתבעת 1 התנצלה, אמרה שהיא לא הבחינה ברכב התובעת, והסבירה שהיא היתה עייפה אחרי משמרת לילה כאחות בבי"ח.

הנתבעת 1 אינה מתכחשת לכך שהיא לא הבחינה ברכב התובעת, וכן התנצלה לאחר התאונה. לעומת זאת, טוענת נתבעת 1 נמרצות, שבעת התאונה, שני כלי הרכב היו בתנועה, קרי, התובעת החלה בנסיעתה ברוורס ממקום חנייתה.

בתמיכה לטענה זו הגישה נתבעת 1 לביהמ"ש תמונה של מקום האירוע, ולדעתה אין אפשרות שהיא תפגע ברכב התובעת אם הרכב עמד במקום החניה.

לאחר ששמעתי דברי בעלי הדין ועיינתי במסמכים, החלטתי לקבל את התביעה באופן חלקי בלבד, ולהלן נימוקיי:

1.בכל הנוגע לאחריות האירוע, שוכנעתי שבעלות הדין תרמו באופן שווה לקרות התאונה.

עפ"י הודאתה של הנתבעת 1, היא אכן לא הבחינה ברכב התובעת.

באשר לתובעת עצמה – קבלתי את גרסת נתבעת 1 שבניגוד לדבריה, התובעת החלה בנסיעתה אחורה לפני קרות התאונה, וזאת בלי שימת לב ראויה למה שמתרחש מאחוריה.

צילום המקום מחזק ותומך בדברי נתבעת 1.

2.בכל הנוגע לגובה הנזק, ניכר הדבר שהתאונה התרחשה ב-13.11.09, ואילו הבדיקה הראשונה ע"י השמאי התבצעה ב-27.12.09, לכן רכב התובע נסע בכבישי הארץ חודש וחצי בין האירוע לבין בדיקת השמאי, ואין לדעת בוודאות שהנזק שנבדק ע"י השמאי כולו שייך לתאונה נשוא התביעה. משום כך, אני מפחית את נזקי התיקון מ-3,000 ₪ למחצית, דהיינו 1,500 ₪.

מסכום זה, משום ששני הצדדים אחראים באופן שווה לתאונה, על הנתבעות לשלם מחצית (750 ₪) ומחצית סכום השמאות בסך 225 ₪.

לא מצאתי כל בסיס לפצות את התובעת בגין ימי עבודה.

אשר על כן, על הנתבעת 2 לשלם לתובעת סכום של 975 ₪ בתוספת 250 הוצאות דיון. הסכומים ישאו הפרשי הצמדה וריבית החל מיום הגשת התביעה ועד ליום התשלום המלא בפועל.