1. לפניי בקשה לעיון בתיק בית המשפט. כב' הנשיאה ד' ביניש, בהחלטתה מיום 13.4.2008, הסמיכה אותי לדון בבקשה. המבקש הינו עורך-דין העוסק במיסים, ולדבריו יש לו מחלוקת עם רשויות המס בתיק אחר בנסיבות דומות וסוגיה משפטית זהה. הוא מבקש לעיין בכל המסמכים המצויים בתיק. לדבריו, מטרת העיון היא ללמוד מן הטענות המשפטיות של הצדדים.
2. המערערת מתנגדת לבקשה לעיין בתיק בית המשפט. לטענתה, הליך משפטי בעניין מחלוקות מס כולל פרטים ונתונים עסקיים שאין הנישום-העוסק מעוניין בחשיפתם לעיני כל. מטעם זה אף נקבע בחוק כי הדיון בהליכים משפטיים אלה ייערך בדלתיים סגורות, אלא אם הורה בית המשפט אחרת לפי בקשת המערער. נטען כי בתיק בית המשפט מצויות לעת הזו אך ורק טענות שהעלתה המערערת בכתב הערעור, שהן יפות לעניינה היא ואשר המערערת זכאית כי הטענות והנתונים העומדים בבסיסן לא ייחשפו לעיני צדדים שלישיים כלשהם. המערערת סבורה כי הבקשה אינה מגלה עילה ממשית למתן הרשאה למבקש לעיין בתיק בית המשפט. למבקש אין כל קשר ענייני לתיק זולת העובדה שכעורך דין, הוא מטפל בתיק אחר, של נישום אחר, בו עולות שאלות דומות. לשיטת המערערת, אין בכך משום סיבה ממשית להתיר את העיון בתיק.
3. עמדת המשיב היא כי בהתאם להלכה הפסוקה, רשאי המבקש לעיין בהודעת הערעור שהגישה המערערת לבית משפט זה. מנגד, אין להיעתר לבקשה ככל שהיא סבה על מסמכים, מוצגים, וכתבי טענות המצויים בתיק בית המשפט המחוזי, שם מתנהל הדיון בדלתיים סגורות על-פי חוק.
4. זכות העיון בתיקי בית המשפט מוסדרת בתקנות בתי המשפט ובתי הדין לעבודה (עיון בתיקי בית משפט), התשס"ג-2003 (להלן: התקנות). סעיף 4(א) לתקנות קובע כי "כל אדם רשאי לבקש מבית המשפט לעיין בתיק בית המשפט ובלבד שהעיון בו אינו אסור על-פי דין". תקנה 4(ד) לתקנות מוסיפה ומונה את השיקולים שעל בית המשפט לשקול, בקובעה כי "בבואו לשקול בקשת עיון, ייתן בית המשפט את דעתו, בין השאר, לעניינו בתיק של המבקש, לעניינם של בעלי הדין ושל מי שעלול להיפגע כתוצאה מהעיון, וכן לסבירות הקצאת המשאבים הנדרשת לשם היענות לבקשה". היקפו של העיון מוסדר בתקנה 4(ו) לתקנות, לפיה "החליט בית המשפט להתיר את העיון, רשאי הוא לקבוע כהחלטתו כל תנאי או הסדר הדרושים כדי לאזן בין הצורך בעיון לבין הפגיעה אשר עלולה להיגרם לבעלי הדין או לצד שלישי בשל העיון, לרבות השמטת פרטים, הגבלת מספר המעיינים ונקיטת אמצעים למניעת זיהוים של בעלי דין או אנשים אחרים; בית המשפט רשאי להגביל את היקף העיון ולהתנותו בתנאים, אם ראה כי הקצאת המשאבים הנדרשת מחייבת זאת".
5. התקנות מתוות, איפוא, מסלול תלת-שלבי לבחינה של בקשה לעיון (ראו, ע"א 8849/01 סבוב נ' פז-גל חברה לשווק בע"מ ואח' פ"ד, נט(5) 385). בשלב
ראשון נבחנת השאלה האם יש איסור בדין לעיון בחומר המבוקש. ככל שהתשובה לשאלה זו היא בשלילה, נבחנת בשלב
שני השאלה האם העיון מוצדק הוא. בשלב הבחינה השני, נקודת המוצא היא שלכל אדם זכות עיון. זכות זו נגזרת מעיקרון פומביות הדיון (ראו, בג"ץ 1447/03 תובל ש"י נ' פנים להתחדשות יהודית לישראל (לא פורסם; 1.11.2004). מאחר שנקודת המוצא היא לאפשר את העיון, על בעל הדין המתנגד לעיון הנטל לשכנע כי אין להתירו. "הכלל הוא, איפוא, שיש לאפשר עיון במסמכים המצויים בתיקי בית-המשפט, ואף את פרסומם, אלא אם קיימת הוראה תחיקתית או טעם כבד-משקל הנגזר ממונה, המצדיקים, באיזון כולל, את מניעת העיון או הפרסום" (ע"א 4825/97 גהל נ'פקיד השומה למפעלים גדולים, פ"ד נה(2) 433, 437). "מעקרון פומביות הדיון וחופש המידע קובע שבהיעדר טעם מיוחד המונע זאת רשאי כל אדם לעיין בתיקי בית-המשפט" (בג"ץ 9474/00 גל נ' ראש עיריית חיפה, פ"ד נט(3) 714). עם זאת, כמו כל
זכות, גם זכות העיון אינה מוחלטת ולעתים יש מקום להגבילה בשל אינטרסים נוגדים. בין האינטרסים העשויים להצדיק מניעת עיון מצויה הזכות לפרטיות של בעלי הדין,
הגנה על סודות מסחריים ועוד. ההכרעה בשאלת העיון מבוססת על איזון בין האינטרסים והזכויות של כל הנוגעים בדבר - מבקש העיון, בעלי הדין, והאינטרס הציבורי. בשלב
השלישי, בהנחה ויש הצדקה עקרונית לאפשר את העיון, נבחנת השאלה כיצד ניתן להגשים את מטרת העיון תוך פגיעה מידתית ככל האפשר בזכויות והאינטרסים של בעלי הדין שהתנגדו לעיון. במסגרת זו נבחנת האפשרות להגביל את היקף העיון או להתנותו בתנאים, בשים לב בין היתר לסבירות הקצאת המשאבים של בית המשפט (ראו, ע"א 3914/91 לחאם נ' פקיד השומה נצרת (לא פורסם; 1.5.2006).
6. אפתח בשלב הראשון, בו נבחן קיום איסור בדין לעיון בחומר המבוקש. דומה כי התנגדות המערערת מבוססת על איסור כאמור, כאשר לשיטתה העיון בתיק אינו עולה בקנה אחד עם הוראת סעיף 83(ג) לחוק מס ערך מוסף, התשל"ו-1975 (להלן - החוק). אכן, סעיף 83 לחוק קובע כי ערעור לפני בית המשפט המחוזי יישמע בדלתיים סגורות, אם לא הורה בית המשפט הוראה אחרת לפי בקשת המערער. הוראה זו זהה בתוכנה להוראה המצויה בסעיף 154(ג) לפקודת מס הכנסה [נוסח חדש], התשכ"א-1961 (להלן: הפקודה), בה נקבע כי "כל ערעור לפני בית המשפט המחוזי לפי פרק זה יישמע בדלתיים סגורות, אם לא הורה בית המשפט אחרת לפי בקשת המערער". בשורה של פסקי דין נקבע כי סעיף 154(ג) לפקודה קובע את הכלל שלפיו ההליך בערעור ינוהל בבית המשפט המחוזי בדלתיים סגורות, אך לא בבית המשפט העליון ((ראו ע"א 2800/97 ליפסון נ' גהל, פ"ד נג(3) 714 וכן ע"א 4852/97 זרח גהל נ' פקיד השומה למפעלים גדולים
, פ"ד נה(2) 433). על יסוד זה נפסק לא פעם כי מאחר שחיסיון המוטל מכוח סעיף 154(ג) לפקודה אינו חל על כתבי בי דין שמוגשים בגדר הליך שנוהל בדלתיים פתוחות, אין איסור בדין לעיין בכתבי הטענות שהוגשו לבית המשפט העליון (ראו, ע"א 3914/91 לחאם נ' פקיד שומה נצרת (לא פורסם, 1.5.2006). בדומה לסעיף 154(ג) לפקודה, גם סעיף 83(ג) לחוק מס ערך מוסף אינו מתפרש על הליכי ערעור לבית המשפט העליון, ואלה מתנהלים כרגיל בדלתיים פתוחות. יוצא, כי החיסיון המוטל מכוח סעיף 83(ג) לחוק אינו חל על כתבי בי דין שמוגשים בגדרי ערעור לבית המשפט העליון בהליכים לפי חוק מס ערך מוסף. אין, איפוא, ללמוד מסעיף 83(ג) לחוק על איסור בדין לעיין בחומר. יצויין, כי בתיק שלפניי לא הוגשה כל בקשה לסגירת הדלתיים ולא ניתנה כל החלטה בעניין איסור פרסום בהליך שמתנהל בבית המשפט העליון. נמצא כי, אין מניעה בדין לאפשר עיון בכתבי הטענות שהוגשו לבית
המשפט העליון בהליך זה. יובהר, כי קביעה זו היא אך ביחס לכתבי טענות שהוגשו לבית המשפט העליון. שונה המצב באשר לעיון במסמכים שהינם חלק מתיק בית המשפט המחוזי, המתנהל כאמור בדלתיים סגורות. מאחר שלעת הזו כולל תיק בית משפט את הודעת הערעור בלבד (בצירוף פסק הדין של בית המשפט המחוזי שפורסם לציבור) איני נדרשת לשאלת העיון במסמכים אחרים.
7. לאור מסקנתי כי אין איסור בדין על עיון בהודעת הערעור, יש לבחון האם קיימת הצדקה לאסור את העיון. נקודת המוצא היא כאמור התרת העיון. התנגדות לעיון נשקלת בשים לב לתכלית העיון ולמידת הפגיעה בבעלי הדין. בענייננו, מטרת העיון של המבקש היא ללמוד את הטענות המשפטיות של הצדדים שכן הוא מטפל בתיק בו מתעוררת סוגיה דומה. בשונה מעמדת המערערת, דעתי היא כי מדובר באינטרס לגיטימי שעשוי להצדיק עיון בתיק בית משפט. אך טבעי וראוי הוא, כי עורך דין המנהל תיקים אשר במסגרתם מתעוררות סוגיות דומות לאלה העומדות לבירור ולהכרעה בתיק המצוי לפני ערכאת ערעור יבקש להתעדכן בנוגע לטענות המשפטיות בתיק זה ולהתפתחויות בטיפול בתיק זה. אשר לאינטרס המערערת, לא מצאתי כי היא הרימה את הנטל לשכנע כי העיון בתיק יפגע בה באופן המצדיק מניעת העיון. המערערת לא הבהירה כיצד היא עלולה להיפגע ממתן זכות עיון בכתב הערעור. לעניין זה, אין די בטענות כלליות בדבר חוסר נחת מחשיפת פרטים ונתונים עסקיים. נוכח עקרון הפומביות, שקיבל ביטוי מפורש בתקנה 4(א) לתקנות, לא ניתן להסתפק באמירה כללית זו. אכן, "בהיעדר הסבר קונקרטי באשר לפגיעה העלולה להיגרם כתוצאה מחשיפתם של מסמכים ספציפיים, יש לאפשר את העיון" (דברי הנשיא א' ברק בבג"צ 10076/02 ד"ר רוזנבאום נ' נציב שירות בתי הסוהר (לא פורסם, 22.8.2005). אוסיף, כי עיינתי היטב בכתב הערעור ואף שיש בו נתונים אודות פעילותה העסקית של המערערת, לא ראיתי שיש בכך כדי לפגוע בפרטיותה במידה המצדיקה את חסימת זכות העיון, במיוחד שעה שפסק הדין המחוזי, הכולל את מרבית הפרטים המוזכרים בהודעת הערעור, פורסם ממילא. לבסוף, לא מצאתי גם כי יש מקום להגביל את היקף העיון או להתנות בתנאים, ככל שמדובר בעיון שתכליתו היא ללמוד את הטענות המשפטיות של הצדדים לצורך תיק אחר. מובהר בזאת כי המבקש אינו רשאי לעשות שימוש בחומר המצוי בתיק למטרה כלשהי החורגת מן התכלית האמורה, עליה מתבססת בקשתו. כן מובהר כי זכות העיון היא אך ורק בחומר המצוי לעת הזו בתיק בית המשפט.
התוצאה היא, שניתנת בזה זכות עיון כמבוקש. מועד העיון יתואם עם המזכירה הראשית של בית המשפט העליון. אין צו להוצאות.
ניתנה היום, כ"ד בתמוז התשס"ח (27.7.08).
העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. נ.ב.
מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט,
www.court.gov.il