לחיאני ואח' נ' סדובסקי ואח'

התובעת, לי לחיאני, היא חברתה ובת כיתתה לשעבר של הנערה תאיר ראדה ז"ל, אשר נרצחה בבית הספר "נופי גולן" שבקצרין בדצמבר 2006.

הרוצח הוא רומן זדורוב אשר הורשע על ידי בית המשפט המחוזי בנצרת, והרשעתו אושרה ברוב דעות בבית המשפט העליון. לאחרונה הוגשה על ידי סנגוריו של זדורוב בקשה לעריכת משפט חוזר, בקשה שטרם הוכרעה.

הנתבע, חיים סדובסקי, ד"ר לנטורופתיה, הסבור עד היום כי זדורוב איננו הרוצח האמתי ואף העיד בתחילה מטעם ההגנה במשפטו, פרסם בין היתר ספר וסרט בנושא והוא אף שותף לקבוצת Facebook המוקדשת לכך. התובעת זומנה אף היא להעיד מטעם ההגנה במשפטו של זדורוב.

לטענת התובעת, במשך שנים מוביל הנתבע מסע הסתה והכפשה כנגדה, תוך שהוא מצביע עליה כמי שמעורבת יחד עם חברות נוספות ברצח. בכך פגע בה הנתבע לדבריה באופן חמור בכל מישורי חייה, פגיעה קשה הנמשכת שנים רבות, עד היום.

הנתבע כופר בכך וטוען כי מעולם לא טען כי התובעת מעורבת במעשה הרצח, וכי במסגרת פרסומיו לא חרג מהמותר על פי חוק.

1. תעלומת רצח הילדה תאיר ראדה ז"ל לא נפתרה במלואה עד היום.

   ארבע עשרה שנים חלפו מאז נמצאה גופתה של תאיר בתא השירותים בבית הספר "נופי גולן" שבקצרין והרוחות עדיין מסרבות לשקוט. הרוצח רומן זדורוב נתפס בסמוך למועד הרצח, נחקר, הודה ואף שחזר את מעשיו – אם כי מאוחר יותר חזר בו מהודאתו. לאחר מכן נשפט זדורוב ולימים הורשע בבית המשפט המחוזי, והרשעתו אף אושרה בערכאת הערעור בבית המשפט העליון. על אף זאת, אחת לכמה חודשים מתפרסמות ידיעות שונות בדבר עובדות או רמזים חדשים שנתגלו. לאחרונה אף הוגשה בקשה למשפט חוזר, ויש המקווים שהנה עוד מעט יימצא הפתרון, ותתבהר סוף סוף התמונה בשלמותה.

2. מדוע מסרבת הפרשה לדעוך? מדוע כה רבים מפקפקים באשמתו של זדורוב? האם באמת נעוץ הדבר במחלוקת מומחים בעניין טביעות נעל, אורך שערות או כתמי דם?

3. דומה כי התשובה לחוסר השקט האופף את הפרשה מאז פריצתה לתודעה הציבורית, מצויה במישור עמוק יותר, ונעוצה לאו דווקא בזהותו של הרוצח, כי אם בראש ובראשונה בשאלת הפשר למעשה הרצח הנורא.

4. מביטים אנו בחיוכה של תאיר הנשקף מתמונתה והשאלה כמו צפה ועולה מאליה – כיצד זה נטל בן אנוש בידיו את חייה של נערה תמה זו? "מה בצע כי נהרוג את אחינו וכסינו את דמו" שאל יהודה את אחיו לאחר שהשליכו את יוסף אחיהם לבור (בראשית ל"ז, כ"ו). מהו המניע או התועלת שעשויה לצמוח למישהו ממעשה נורא שכזה. בתוך תוכנו, נאחזים אנו באשליה לפיה, לו רק יימצא הסבר הגיוני או טעם למעשה, לו רק נבין את הנסיבות, את המניע ואת התמונה השלמה, נוכל למצוא מעט מרגוע לנפשנו.

5. הרצון לפענח את המציאות, להעניק לה פשר וליטול ממנה את המסתורין, הוא זה שעומד על פי מקס ובר בבסיסו של כל העיסוק המדעי (מקס ובר, המדע כייעוד, תרגם: אלעד לפידות, תכלת 36, עמ' 98, 110). בדומה לכך, הצורך לפענח את המניע למעשה הרצח הנורא, יכול שהוא מבוסס על אשליית השליטה הטמונה בידע. אנו מתקשים להישיר מבט אל רצח חסר מטרה וחסר היגיון של ילדה קטנה, ומאמינים כי לו רק נבין את ההיגיון שבשיגעון, נוכל אולי ללמוד מכך דבר מה, נוכל לזהות סימנים מקדימים ולמנוע את הרצח הבא. חוסר הפשר שבמעשה איננו נותן לנו מנוח, ומערער את יציבות הקרקע שתחת רגלינו.

6. משום כך מבקשים אנו לסווג את המעשה הנורא לאחת מן התבניות המוכרות לנו ובכך לשוב לעולמנו הבטוח והניתן לצפייה במידת מה, בו לכל תופעה, מחרידה ככל שתהיה, ניתן למצוא הסבר. הצורך במציאת הסבר הגיוני או מדעי לתופעה מזעזעת, מהווה אפוא ניסיון למצוא פשר וממילא להשיב לעצמנו תחושה של שליטה ולו חלקית, במציאות חסרת פשר.