לזר נ' בעל מוסך הנתבעים ואח'

פסק דין

1.בפניי תביעת התובע לחיובה של הנתבעת לשלם לו סך של 16,207 ₪ וכן החזר הוצאות משפט בסך 162 ₪ והכל לטענתו עקב טיפול רשלני אשר קיבל במוסך המופעל על ידי הנתבעת ובבעלותה.

2.לטענת התובע הוא בעל רכב מסוג סקודה מ.ר.2444409 (להלן: "הרכב"). לדבריו, הוא ביקר 6 פעמים במוסך הנתבעת, ההבחנות שקיבל היו שונות ומגוונות ותוך ניצול ציני של חוסר הבנתו במכונאות הצליחו להוציא ממנו סך של 5902 ₪ עבור תיקונים שונים אשר בסופם הרכב עומד מושבת והוא נאלץ לקנות רכב חדש.

3.לדברי התובע ביום 20.11.09 הוא הכניס את רכבו לטיפול אצל הנתבעים לאחר שרכבו התחמם ונתקע, נאמר לו כי הפלאנג' התקלקל והוא הזמין באותה הזדמנות תיקון 10,000 וכן תיקון נזילת שמן והחלפת ידית ברכב. התובע מציין כי לאחר יומיים של עבודה שכבר בוצע בסך של כ- 1700 ₪ לתיקון הפלאנג' ונזילת השמן והחלפת הבלמים בהמלצת המוסך, יצרו עימו קשר ומסרו לו כי הבעיה במנוע ועל כן יש לפרק את ראש המנוע והעבודה הוארכה בתוספת של 3000 ₪. עוד מציין התובע כי ביום 25.11.09 לאחר שהוחלף ראש המנוע והוא לבסוף לא בצע החלפת רצועת טיימינג ומותחן ולאחר ששילם סך של כ-4400 ₪, יצא מהמוסך בדרכו והרכב השמיע רעשי תקתוק בוכנה, רעש שלא היה ברכב טרם כניסתו. לדבריו יום לאחר מכן בדרכו למוסך כדי לברר את מקור הרעשים, המנוע הפסיק לפעול והרכב שבק חיים. הוא הזמין חילוץ וחזר בחזרה למוסך.

4.עוד מציין התובע כי בהגיעו למוסך נאמר לו כי הבעיה נובעת מהעובדה שלא הוחלפו המותחן ורצועת הטיימינג, הוא השאיר את הרכב במוסך והודיעו לו מאוחר יותר כי הקמשפט נשבר בשל העובדה שלא הוחלפו המותחן ורצועת הטיימינג ודרוש טיפול נוסף בעלות של כמה אלפי שקלים. התובע ממשיך ומתאר את תלאותיו במוסך, בירור שערך במוסך אחר, ר' סע' 19 לכתב התביעה, ולבסוף נדרש הוא לדבריו לשלם סכום נוסף של 1510 ₪ בגין רצועת הטיימינג והמותחן. בסופו של יום מציין התובע כי ביום 13.12.09 הגיע לבדיקה במוסך סקודה ושילם על בדיקה מסודרת של המנוע ונאמר לו כי ראש המנוע אינו תקין וכי יש דליפה בצילינדר מס' 4 למערכת הקירור וכי אפסו סיכויו של הרכב לשוב ולנסוע באופן תקין (ר' סע' 27 לכתב התביעה).

5.הנתבעת בכתב הגנתה מציינת כי אכן התובע הכניס רכבו למוסך ביום 20.11.09 לבצע את הטיפולים המופיעים בטופס (נספח ג' לכתב התביעה) כי במהלך ביצוע הטיפול התגלו מספר ליקויים ברכב עליהם התובע לא התלונן ולכן פנו אליו טלפונית לקבל הסכמתו לביצועם והוסבר לו כי הרכב במצב תחזוקתי ירוד ומוטב לו להחליט למכרו ולא לתקנו כי עלות התיקון תעלה על עלות הרכב אך התובע הסביר להם כי הוא מודע למצב וכי אין באפשרותו למכור את הרכב מאחר וזה מעוקל.

6. לדברי הנתבעת, לאחר שהתובע קיבל פירוט נרחב והסבר מפורט על מצב הרכב, הוא החליט שלא לבצע את כל התיקונים הנחוצים על מנת שהרכב ייסע ולפיכך בוצע ברכבו טיפול בלמים קדמיים, טיפול בפלאנג' ופירוק והרכבת ראש מנוע (ר' נספח א' לכתב ההגנה). לדברי הנתבעת בחשבונית- נספח א הנ"ל צוינה רשימת הפעולות הנחוצות ברכב ואשר בשל סירוב התובע הן לא בוצעו. לדברי הנתבעת אכן רכבו של התובע התקלקל פעם נוספת והגורם היחיד לכך הוא מצבו של הרכב והליקויים אותם סרב התובע לתקן, הרכב נכנס לתיקון פעם נוספת והתובע סרב לבצע את מספר הטיפולים הנחוצים לתקינות הרכב ודרש לתקן רק את המינימום. במהלך נסיעת מבחן הרכב התחמם והובהר לתובע כי אי הסכמתו להחלפת צינורות המים בטיפול הקודם גרם להתפוצצות ולכן יש להחליף את מערכת המים. התובע סרב והוצאה לו החלפה חלופית של ביצוע גישור, עבודה שאושרה על ידו.

7.עוד מוסיפה הנתבעת כי היו חלוקי דעות בין הצדדים בנוגע לראש המנוע, התובע סבר שהוא תקין ודרש לקבלו וקיבל אותו לבדיקה וכשהחזירו למוסך הסכים כי אכן הוא אינו תקין אך סרב לרכוש חדש ולכן בוצע שיפוץ והנתבעת הסכימה לתקן את ראש המנוע ללא תשלום לפנים משורת הדין. עוד מוסיפה הנתבעת כי התובע מנסה בתביעתו להתעשר שלא כדין, מציג מחיר מחירון לרכבו אשר היה במצב תחזוקתי ירוד ולא הצדיק מחיר מחירון והיה אף מעוקל.

8.הנתבעת מדגישה בכתב תביעתה כי כבר מתחילת הדרך היא הסבירה לתובע כי קיים בלאי בצילינדרים עקב התחממות (ר' נספח א') ולאחר מכך הסבירה לו כי יחידת החימום הפנימית דולפת (ר' נספח ב'). אך הוא בחר ביודעין שלא לתקן פגמים אלו מאחר ולא היה לו כדאי להשקיע ברכב לטענתו.

9.בדיון שהתקיים במעמד הצדדים ,נתן התובע הסכמתו לאור המלצת ביהמ"ש, למחיקת הנתבע 2 מכתב התביעה. נוכח אי רצונו של התובע כי דיון בעניינו יתקיים במסגרת בוררות בפני גורם מקצועי (איגוד המוסכים –ר' סע' 6-9 לכ"ה ) ,ניתנה החלטה הדוחה את בקשת הנתבעת בענין זה (עמ' 2 לפר' ).

דיון והכרעה

כללי

10. "נטל השכנוע" מבטא את החובה העיקרית המוטלת על בעל דין (תובע או נתבע) להוכיח את טענותיו כלפי יריבו, כאשר אי עמידה בנטל משמעה דחיית הטענות.

"חובת הראייה" מבטא חובה נילווית, טפלה במהותה לחובה העיקרית. לעניינו של הנושא בנטל השכנוע משמעה – החובה להביא ראיות לעמידה באותו נטל".

ר': י. קדמי, "על הראיות, הדין בראי הפסיקה", מהד' 2003, בע"מ 1506-1505.

דנ"א 1516/95 מרום נ' היועמ"ש פד"י נב (2) 813, 833-832.

הכלל הוא כי נטל השכנוע מוטל על "המוציא מחברו" אשר על כן, נושא התובע בנטל השכנוע לגבי כל יסודותיה העובדתיים של עילת תביעתו.

ר': ע"א 357/72 שנסי נ' בצלציוני פדי' כז (1) 741.