לופוליאנסקי נ' מדינת ישראל

החלטה

1.העורר נעצר על ידי המשטרה בבוקרו של יום 14.4.10, ובאותו יום הורה בית משפט קמא על מעצרו ל- 5 ימים, דהיינו, עד יום 18.4.2010.

החלטה זו נושא הערר שבפני.

2.ב"כ העורר טוען בהודעת הערר ובטיעוניו בפני כי שגה בית משפט קמא כאשר קבע כי יש עילת מעצר כלפי העורר שכן חקירת המשטרה התנהלה באופן סמוי במשך חודשים ארוכים ובאופן גלוי במשך מספר ימים כאשר היתה לעורר, לו רצה בכך, הזדמנות לעשות פעולות שיבוש, שאותן אין מחלוקת שלא עשה.

3.ב"כ העורר טוען כי הקונסטרוקציה לפיה די בעצם קיומו של חומר המחשיד בביצוע עבירה ובהטחתו בנחקר במהלך חקירה כדי להקים עילת מעצר בגין חשש משיבוש אלא נדרש שהחשש לשיבוש הליכי משפט יהיה סביר וממשי, כפי שנקבע בב"ש 54/87 לוי נ' מדינת ישראל, פ"ד מא(1) 141.

4.כמו-כן, טוען ב"כ העורר כי אין בסיס סביר לחשדות שבגינן נחקר העורר שכן כל הכספים שהועברו, על פי הטענה, למוסד יד שרה ולמטרות אחרות הקשורות בעורר, הועברו בגלוי כתרומות ונתמכו בקבלות על שם התורמים.

5.ב"כ המשיבה טוען כי בידי המשיבה בסיס לחשדות שהפנה כלפי העורר, כפי שעולה מחומר החקירה שהוצג בפני בית משפט קמא והוצג גם בפני, ובאשר לחשש לשיבוש אכן העורר לא עשה פעולות כדי לשבש את החקירה אך צדק בית משפט קמא בקביעתו שלמרות זאת קיים חשש כזה.

6.עיון בחומר החקירה שהוצג בפני בית משפט קמא, ואשר הוצג גם בפני, כאשר תמציתו מובאת בעמ' 1-14 לדו"ח הסודי א.ט.1, 16.4.10, מעלה כי קיים בסיס לחשדות שהופנו כלפי העורר, אשר מצדיק המשך החקירה, בין השאר, כדי לאמת או לסתור את טענת העורר, בשלב שבו עדיין שיתף פעולה עם חוקריו, כי מדובר בתרומות כשרות למהדרין.

עיון בפעולות החקירה שמתכוונת המשיבה לבצע מעלה כי הן נחוצות למטרה הנ"ל, ובשל אופי הפעולות ומי שקשור בהן, קיים חשש ששחרורו של העורר, ולו בתנאים מגבילים, עלול לחבל בהן.

7.אמנם, לא נטען כי העורר עשה פעולות לשיבוש החקירה, לא רק בשלב שעדיין התנהלה באופן סמוי אלא גם כאשר התנהלה בגלוי, אך כאמור יש באופי הפעולות ובעובדה שהעורר יודע היום יותר ממה שידע בטרם נחקר, כדי לבסס חשש שהוא עלול לשבש את פעולות החקירה באם ישוחרר.

חשש זה נתמך, בצורה מסוימת, בתוכן המסמך א.ט.2, 16.4.10, שהוצג בפני והיה בידיעת בית משפט קמא למרות שלא סומן על ידו, ומפרוטוקול הדיון בפני עולה שלא הוצג בפניו במהלך הדיון.

8.אכן, כאשר מדובר בבקשה למעצר עד תום ההליכים, כפי שהיה בב"ש 54/87 הנ"ל נדרש חשש סביר וממשי לשיבוש הליכי המשפט, אך כאשר מדובר בהליכי חקירה ראשוניים, כפי שהדבר לגבי העורר, החשש יכול להיות מבוסס גם על אופי פעולות החקירה ועל האינטרס שיש לעורר לשבש אותן כבר בשלב הראשוני של ההליכים.

9.עיינתי במסמך שהוצג בפני בית משפט קמא מטעמו של העורר ואשר הוצג גם בפני. אינני מתעלם מהאמור במסמך, אך הצורך בניהול החקירה ללא הפרעה, מתוך תקווה שתתקדם בצורה כזו שניתן יהיה לשחרר את העורר בתום תקופת המעצר הנוכחית, גם בהתחשב בכך שהחוקרים נדרשו לטפל בערר שהוגש, גובר על האמור במסמך.

בעניין זה רשמתי בפני דברי ב"כ המשיבה לפיה העורר מקבל את הטיפול הדרוש, והוא מתחייב לדאוג לביצוע הפעולה המפורטת במסמך.

10.לאור כל האמור לעיל, אני דוחה את הערר.

ניתנה והודעה היום ב' אייר תש"ע, 16/04/2010 במעמד ב"כ הצדדים והעורר.

אברהם טל, שופט

סגן נשיא

הוקלד על ידי: ליאת בוסי