לוי צדוק ובניו נ' כהן יעקב ואח'

החלטה

דין הבקשה כי אקבע שצו העיקול שניתן ביום 9.5.12 לגבי כספים הנובעים מהשכרת מנייה של המבקש, להתקבל. לצורך העניין, אני מוכן להניח כי העיקול מתייחס לא רק להשכרת המנייה עצמה, אלא גם להשכרת הזכויות הנובעות ממנה, ובכלל זה הזכות להחזיק במחסן. ברם, אין מחלוקת כי המחזיק לא מסר הודעה בתוך לוח הזמנים הקבוע בתקנות. אין מחלוקת גם, כי בהמשך לכך התובעת לא נקטה בהליך הקבוע בתקנות (תקנה 378 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984). במצב זה, בטל העיקול (תקנה 380). הניסיון למתוח בהקשר זה הבחנה בין תוקף העיקול כלפי המבקש ובין תוקף העיקול כלפי המחזיק לא יצלח. הוראת התקנות ברורה, והיא קובעת בטלות של העיקול ביחס לנכס הנדון.

התוצאה היא, כי הבקשה מתקבלת. מסקנה זו אינה משתנה גם נוכח תצהירו של המחזיק מיום 17.7.12, בו הוא מגלה נכונות להפקיד את דמי השכירות בקופת בית המשפט, ומסביר מדוע לא הגיב לצו שקיבל. אין באמור בתצהיר זה כדי לשנות מלוח הזמנים שנקבע בתקנות, או כדי להסמיך את בית המשפט לחרוג מלוח הזמנים האמור. אין בו גם כדי להצביע על טעם מיוחד להארכת מועד כלשהו הקבוע בתקנות.

נוכח קבלת הבקשה, אין צורך שאדרש לטענה נוספת שעלתה, והיא האם מדובר בשכירות מוגנת ביחס לחנות האמורה, עניין אשר היווה טריגר להרחבת העיקול בהחלטה מיום 9.5.12. אעיר, עם זאת, כי מהסכם השכירות שצורף עולה סימן שאלה מהותי לעניין טענה ראויה לבירור כי מדובר בדיירות מוגנת.

הבקשה מתקבלת. נקבע בזה כי הצו שניתן ביום 9.5.12 פקע. התובעת תישא בהוצאות בקשה זו בסך של 2,500 ₪. לסכום זה אין לצרף מע"מ. הוא ישולם עד ליום 13.9.12.

ניתנה היום, י"ח אב תשע"ב, 06 אוגוסט 2012, בהעדר הצדדים.