פסק דין
1.בפני תביעה כספית בסכום של 3,000 ₪, בגין נזקים, אשר לטענת התובעת גרם לה הנתבע, עת במהלך העברת מיטלטליה לדירה חדשה, פירק לבקשתה מזגן באופן רשלני כך שגרם לו נזק.
2.לטענת התובעת, הנתבע אשר הוזמן על ידה לבצע העברה של מיטלטליה, הסכים לפרק את המזגן מהבית הישן בסכום של 450 ₪. לטענת התובעת, לאחר שהסתיימה ההובלה נוכחה לדעת כי צינור המזגן נשבר ומתקין מזגנים -"ירין מזגנים", אשר הגיע להתקין את המזגן לא הצליח להפעילו והודיע לה כי יש חור בסוללה. לטענת הנתבעת, גם טכנאי של חברת בסט ביי בע"מ, ממנה רכשה את המזגן, קבע כי יש חור בסוללה.
לאור האמור תבעה התובעת סכום של 700 ₪ - עלות התשלום, לטענתה, למתקין "ירין מזגנים" וכן סך של 2,200 ₪ -עלות המזגן .בנוסף טענה התובעת לפיצויים בגין עוגמת נפש.
3.הנתבע טען כי דין התביעה להידחות. לטענת הנתבע, ביצע את העברת המזגן בלבד ולא את פירוקו. לטענת הנתבע, מבדיקה שערך איש מקצוע מטעמו,עלה כי הנזק למזגן נגרם כתוצאה מהתקנתו הלקויה ורשלנות המתקין שהזמינה התובעת ולא כתוצאה מהובלתו ע"י הנתבע.
4.בתאריך 8/7/12 הופיעו הצדדים בפני. מטעם התובע העידה התובעת וכן מר אוסקר שעבד בזמנים הרלבנטיים אצל הנתבע והעיד כי הנתבע הוא שפירק את המזגן.
מטעם הנתבע, העיד הנתבע בעצמו.
דיון
5.לאחר שעיינתי בתביעה ובעדויות הצדדים, שוכנעתי כי דין התביעה להידחות וזאת מאחר שהתובעת לא הרימה את נטל ההוכחה המוטל עליה להראות כי רשלנותו של הנתבע היא שגרמה את הנזק הנטען למזגן.
בהתאם להלכה הפסוקה ולכלל של "המוציא מחברו עליו הראיה", על תובע החובה להוכיח תביעתו. בהתאם לנטל זה על תובע להוכיח ראש וראשונה את העובדות המשמשות בסיס לתביעתו ואת אחריות הנתבע הנובעת מאותן עובדות.
וראה בהקשר זה רע"א 3646/98 כ.י.ע ובנין נ. מנהל מע"מ פ"ד נז 4 981:
"נטל השכנוע הוא נטל ראייתי מהותי שהוא חלק מדיני הראיות. נטל זה הוא הנטל העיקרי המוטל על בעל דין הנדרש להוכיח את העובדות העומדות ביסוד טענותיו. אי עמידה בנטל זה משמעותה דחיית תביעתו של מי שהנטל מוטל עליו".
כל אשר צרפה התובעת לתביעתה הינם מסמכים המעידים על שווי המזגן שרכשה שנה קודם למועד ההובלה נשוא התביעה. התובעת לא הזמינה להעיד עדים רלוונטיים ולא צרפה כל אסמכתא לטענתה לעניין מהות הנזק שנמצא במזגן,או על כי הנזק נגרם כתוצאה מפירוק המזגן.
אציין כי נוכח העובדה שהן התובעת והן מר אוסקר העידו כי הנתבע הוא שפירק את המזגן, ניתן היה לקבל טענת התובעת כי הנתבע, או מי מטעמו, הוא שפירק את המזגן לצורך העברתו לדירה החדשה.
יחד עם זאת, אין די בעצם העובדה שהפירוק נעשה ע"י הנתבע כדי לקבוע את אחריותו לנזק שנמצא במזגן. מלבד עצם אמירתה,אשר הסתמכה על דברים ששמעה, לא המציאה התובעת כל ראיה לעניין מהות הנזק שנגרם למזגן, או מה היו הגורמים לנזק זה. טענות התובעת כי המתקין ירין אמר לה כי כתוצאה מהפירוק נגרם חור בסוללה, או טענתה כי טכנאי מטעם בסט ביי בע"מ קבע את אותה קביעה, הינה בבחינת עדות שמיעה. התובעת לא זימנה להעיד את אותו מתקין בשם ירין, או את הטכנאי מטעם חברת בסט ביי ואף לא צירפה כל אישור בכתב מטעמם על מהות הליקוי שמצאו במזגן והגורם לליקוי זה. המדובר בטענה מקצועית ומשלא הובאה כל אסמכתא,בע"פ או בכתב, מטעם איש מקצוע על כי פירוק המזגן הוא שגרם לנזק הנטען, לא ניתן להעדיף את גרסת התובעת כאילו הנתבע דווקא הוא שגרם לנזק בעת פירוק המזגן.
אי זימון לעדות של המתקין, או הטכנאי מטעם החברה, שבדקו את המזגן,עומד כנגד גרסת התובעת שכן ההלכה היא כי אי העדת עד רלוונטי מעוררת חשד כי בעל הדין שנמנע מהבאתו חושש מעדותו וחשיפתו לחקירה, ראה ע"א 2275/90 לימה חברה ישראלית לתעשיות כימיות בע"מ נ. פרץ רוזנברג ואח' פ"ד מ"ז (2) 605, וכן ע"א 548/78 אלמונית ואח' נ. פלוני פ"ד ל"ח (1) 736).
6.ערה אני לכך שגם הנתבע לא זימן לעדות את אותו בחור אשר,לטענתו, בדק את המזגן וקבע כי הנזק נגרם כתוצאה מההתקנה. יחד עם זאת וכפי שפורט לעיל, נטל ההוכחה מוטל על התובעת ומשהיא לא הרימה אותו, אין לי אלא לדחות את התביעה.
לאור האמור, אני מורה על דחיית התביעה.
התובעת תישא בהוצאות הנתבע בסכום של 300 ₪.
ניתן היום, י"ח תמוז תשע"ב, 08 יולי 2012, בהעדר הצדדים.