לוי ואח' נ' כרמי ואח'

פסק דין

א. מבוא

בפניי תביעה כספית בסך 115,000 ₪, שהגישו התובעים כנגד הנתבעים בהליך של סדר דין מקוצר, לתשלום פיצוי מוסכם, בגין הפרה יסודית של הסכם מכר לפיו התחייבו הנתבעים למכור לתובעים דירת מגורים אשר בבעלותם (להלן:"ההסכם"), המצויה ברח' ברקאי 22 ברמת גן (להלן: "הדירה").

בבסיס תביעתם של התובעים עומדת הטענה לפיה, בין הצדדים נכרת הסכם מחייב, חרף כך שבסופו של יום ההסכם לא נחתם בידי הצדדים.

מטעם הנתבעים הוגשה בקשה למתן רשות להתגונן אשר נתמכה בתצהירו של הנתבע 1. בדיון שהתקיים בפניי ביום 13.9.10, הסכימו הצדדים כי תינתן לנתבעים הרשות להתגונן והתצהיר שצורף לבר"ל ישמש ככתב הגנה.

במסגרת הליך שמיעת הראיות נשמעו בפני עדותם של הצדדים כדלקמן: מטעם התובעים הוגש תצהירה ונשמעה עדותה של התובעת 2 (להלן: "מיכל"). מטעמם של הנתבעים הוגש תצהירו ונשמעה עדותו של הנתבע 1 (להלן: "רן").

בהחלטתי מיום 20.10.10, הוריתי לצדדים על הגשת סיכומי בכתב, אשר לא יעלו על 8 עמודים.

בהתאם להחלטתי הוגשו סיכומי הצדדים;

התובעים הגישו סיכומיהם ביום 7.11.10. עם הגשת הסיכומים הוגשה על ידי התובעים בקשה להיתר פיצול סעדים, בנימוק שבגין אותה העילה נגרמו לתובעים נזקים שהיקפם טרם היה ידוע להם במועד הגשת תביעה זו (ההיתר לפיצול סעדים נתבקש על ידי התובעים גם במסגרת סעיף 35 לכתב התביעה).

הנתבעים הגישו סיכומיהם ביום 2.12.10.

ביום 6.12.10, הוגשה מטעם התובעים, "בקשה למחיקת סיכומי הנתבעים", המתפרשת על לא פחות מאשר 8 עמודים (לא כולל נספחים). במסגרת הבקשה מעלים התובעים מיני טענות לפיהן יש להורות על מחיקת סיכומי הנתבעים, ובכללן טענות להרחבת חזית אסורה; טענות לחריגה באורך הסיכומים ובצורתם באופן המפר את החלטת בית המשפט; טענות להטעיה בה נקטו הנתבעים בסיכומיהם; טענות לעניין השפה בה השתמשו הנתבעים בסיכומיהם אותה הגדירו התובעים כ"מבישה ושלוחת כל רסן".

הנתבעים הגישו תגובה מטעמם לבקשה ואילו התובעים הוסיפו והגישו תשובה לתגובה.

ראשית אציין כי לא מצאתי כי הבקשה, כפי שהוגשה על ידי התובעים, מצדיקה מתן סעד כה קיצוני של מחיקת סיכומי הנתבעים. דומני כי היה ניתן להגיש את אותה בקשה, מבלי להיזקק להיקף הבלתי פרופורציונאלי, כפי שהוגש על ידי התובעים, העולה כדי היקף הסיכומים כפי שאושר על ידי בהחלטתי.

לגופם של דברים אסתפק בכך שאציין כי אין בדעתי להתייחס לטענות שהועלו על ידי מי מהצדדים לראשונה במסגרת סיכומיו.

ב. הרקע להגשת התביעה

כפי ציינתי לעיל בפתח הדברים, תביעה זו הינה תביעה לפיצוי מוסכם, אשר נקבע במסגרת סעיף 6 להסכם.

כפי טענת התובעים בכתב התביעה בסוף חודש יולי 2009, נכרת בין הצדדים חוזה שבעל-פה בלחיצת יד, בעת שנפגשו הצדדים בדירה. כפי טענת התובעים במסגרת הפגישה בדירה סיכמו הצדדים בלחיצת יד את כל הפרטים המהותיים להתגבשותה של עסקה במקרקעין, לרבות סכום התמורה, תנאי התשלום ומועד מסירת החזקה.

הסיכום האמור לא הועלה על ידי הצדדים על הכתב במסגרת פגישתם בדירה. ביום 3.8.09, נשלחה לתובעים כפי הנטען, מטעמו של ב"כ הנתבעים, עו"ד פריש, טיוטת הסכם המהווה נוסח מוצע מטעם הנתבעים להסכם (להלן: "הטיוטא הראשונה"). כפי טענת התובעים טיוטא זו כללה בחובה את כל התנאים המהותיים עליהם הסכימו הצדדים בעל פה במסגרת פגישתם בדירה.

במסגרת כתב התביעה מתוארת התנהלותם הנטענת של הנתבעים במסגרת המו"מ שניהלו הצדדים לחתימת ההסכם, למן החלפת הטיוטא הראשונה ביניהם. כך למשל טוענים התובעים כי, לאחר משלוח הטיוטא הראשונה הודיעו הנתבעים כי אין בכוונתם למכור את הדירה (להלן: "הודעת הביטול הראשונה"), אלא שבמועד מאוחר יותר הודיעו הנתבעים כי הם חוזרים בהם מהודעת הביטול הראשונה. עוד טוענים התובעים כי במועד מאוחר לכך ביקשו הנתבעים לבטל שוב את ההסכם והפעם באמצעות הקשחת תנאי התשלום. לטענת התובעים, לאחר שהגיעו הצדדים לכדי הסכמה לעניין נוסחו הסופי של ההסכם ואף קבעו מועד לחתימתו, הודיעו הנתבעים על ביטולו, זאת כפי הנטען מבלי שהיתה באמתחתם סיבה מוצדקת לעשות כן.

בסעיף 22 לכתב התביעה טענו התובעים כדלקמן: "התובעים יטענו, כי בשלב זה, נכרת הסכם מחייב אף בכתב בין הצדדים, וכי היתה בין הצדדים גמירות דעת מוחלטת לכוונת הצדדים להתקשר משפטית בהסכם למכירת הדירה , ואף מסויימות מפורטת (על פי דרישות הדין והפסיקה) בכל הנוגע לצדדים, זהות הממכר, המחיר, התשלומים ומועדם, אשר באו כולם לידי ביטוי באמצעות נוסח סופי ומוסכם על ידי עורכי הדין, והצדדים, וכל שנותר הוא האקט הטכני של חתימת הצדדים על ההסכם. (ההדגשות במקור).