לוביץ נ' מכללת שלם ואח'

פסק דין

לפניי תביעה להשבת 30,000 ₪ הכולל השבת שכר לימוד ששולם לנתבעת 1 על ידי התובעת, לתשלום והשבת הפרש ירידה בשכר החודשי של התובעת בשל שנת השבתון, וכן לתשלום והשבת הפרשי השכר שנמנעו מהתובעת עקב אי הכרה בלימודיה אצל הנתבעת 1 לצורך גמול השתלמות.

רקע- תיאור העובדות:

הגב' אילנה לוביץ (להלן: "התובעת"), משמשת כמורה במקצועה באגף לחינוך מבוגרים שבמשרד החינוך.

נתבעת 1 (להלן: "נתבעת 1/ המכללה") הינה מכללה ללימודים הוליסטיים ורפואה משלימה, אשר מאוגדת כעמותה.

הגב' מירי הופמן (להלן: "נתבעת 2") משמשת כמנהלת וכנושאת משרה במכללה, אשר נתבעה באופן אישי, היות והיא זו אשר לטענת התובעת שכנעה אותה ללמוד במכללה, וכן היא זו שניהלה את המגעים וההתקשרות בין התובעת למכללה.

בשלהי שנת 2004 הגישה התובעת בקשה לצאת לחופשה של שנה ללא תשלום (להלן: "שנת שבתון") ממקום עבודתה, וזאת כדי שבשנה זו תוכל ללמוד לימודים אשר יזכו אותה בתשלום מקרן ההשתלמות במהלך השנה. התובעת אף קיוותה כי לימודים אלה יוכרו כגמולי השתלמות אשר יזכו אותה בתוספת למשכורתה החודשית ממשרד החינוך.

משרד החינוך שהנו מעסיקה של התובעת אישר לה ביום 28.6.04 לצאת לשנת השבתון, והכיר בלימודיה של התובעת לצורך שנת השבתון (נספחים 2,9 לכתב התביעה).

בחודש אוגוסט 2004 הוענק למכללה אישור לימודים רשמי ממשרד החינוך והסתדרות המורים לשנת תשס"ה. מהמסמך עולה כי הקורסים המפורטים בו מוכרים לגמול השתלמות לעובדי הוראה. עם זאת, צויין, כי המסמך אינו מהווה אישור לגמול השתלמות, אלא על המשתתף להצטייד בסיום שנת הלימודים באישורים מהמוסד בו למד. אישור זה הוצג לתובעת ובעקבותיו החליטה להירשם ללימודים במכללה (נספח 8 לכתב בתביעה).

ביום 1.9.04 החלה התובעת את לימודיה במכללה. בחודש נובמבר 2004 הופק לתובעת אישור לימודים רשמי על לימודיה במכללה (נספח 18 לכתב התביעה).

ביום 31.6.05 סיימה התובעת את לימודיה, והשלימה את כל חובותיה הלימודיים. לאחר השלמת הלימודים הנפיקה המכללה לתובעת "אישור סיום לימודים בשנת שבתון" (נספח 10 לכתב התביעה). בנוסף שלחה המכללה ביום 3.11.04 מכתב למשרד החינוך בו אישור על לימודיה של התובעת (נספח 18 לכתב התביעה) וכן שלחה לתובעת אישור לימודים מפורט ביום 7.2.05 (נספח 19 לכתב התביעה).

ביום 27.9.05 שלחה המכללה להסתדרות המורים אישור רשמי וסופי המפרט את כל הקורסים אותם עברה התובעת. כשבאישור זה מופיעים כל פרטי התובעת, שמות הקורסים, היקפם וציוני הגמר של התובעת בהם. מובהר בזאת כי היקף שעות הלימוד הכולל אותם עברה התובעת עומד בדיוק על היקף השעות הנדרש ממנה במכתבו של המשרד אליה, היינו 448 שעות בסה"כ (נספח 22 לכתב התביעה).

לימודיה של התובעת במכללה הוכרו על ידי משרד החינוך לצורך שנת שבתון.

טענות הצדדים:

התובעת טוענת כי משרד החינוך לא הכיר בלימודיה במכללה לצורך זכאותה לגמול השתלמות. לטענתה האישור שבנספח 8 לכתב התביעה מזוייף , ושכל הנתונים והמצגים שהוצגו בפניה עת ביררה אודות הלימודים במכללה טרם פתיחתם היו מצגי שווא, הונאה ומרמה משותפת של המכללה ונתבעת 2.

עוד טענה התובעת בכתב התביעה כי על סמך מצג זה החליטה ללמוד במכללה ולצאת לשנת שבתון. מאחר שלא הוכרו הקורסים לגמול השתלמות, נגרם לה הפסד ואובדן של הפרשי שכר עבודתה הרגיל אותו השתכרה בעבודתה כמורה, , וכן את דמי שכר הלימוד אותו שילמה למכללה. רק ובמהלך הדיון בבית המשפט הוסיפה התובעת כי נגרם לה הפסד תוספת שכר פוטנציאלי בעקבות אי ההכרה בלימודיה לגמול השתלמות.

הנתבעות טענו כי יש לדחות את התביעה כנגד נתבעת 2 על הסף, שכן היא מנהלת שכירה במכללה, כך שאין לה כל יריבות עם התובעת.

נתבעת 1 טענה כי היא מילאה את כל החובות שהוטלו עליה במסגרת ההתקשרות שבינה לבין התובעת. קרי, המכללה קיבלה אישור עקרוני וראשוני ממשרד החינוך על הקורסים אותם למדה התובעת, ככאלו שמאושרים ומזכים את הלומדים אותם בגמולי השתלמות. המכללה דאגה לקיים את הקורסים במלואם, סיפקה את מקום הלימודים, את המרצים ואף נתנה אישור על השתתפות התלמידים בהם ועל סיום הלימודים למשרד החינוך. כך שהמכללה עמדה בהתחייבויותיה כלפי התובעת. משכך אין לה עילת תביעה להשבת שכר הלימוד, וכך גם לגבי אובדן השכר הממשי והפוטנציאלי.

נתבעת 2 הסבירה כי על התובעת היה לפנות למשרד החינוך ישירות מאחר שלא כיבד את הקורסים הללו לגמול השתלמות, וזאת לאחר שהוא עצמו נתן להם אישור עקרוני. (נספח 8)

עוד הוסיפה נתבעת 1 כי התובעת השתהתה שיהוי ניכר עד להגשת תביעתה.